שלום רב,
1. מצוות כיבוד הורים היא מצווה ככל מצוות התורה, שיש בה שכר ועונש, מי שזהיר כמצווה זו זוכה לאריכות ימים, ומי שמקלל או מכה את הוריו חייב מיתה.
התורה מחולקת למצוות שהשכל מחייב, מצוות שהתורה נתנה בהם טעם, ומצוות שאף טעם התורה לא אמרה אלא חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין להרהר אחריה. מצוות כיבוד הורים משתייכת למצוות השכל מחייב, דהיינו אף אם התורה לא הייתה אומרת לנו מצווה זו היינו עושים אותה שהשכל מחייב לכבד את ההורים שנתנו וגידלו אותנו. מכל מקום עכשיו שהתורה חייבה אותנו במצווה זו, אף אם ההורים רק הזיקו לילד שלהם, ולא תמכו בו ולא עזרו לו הרי הוא מחוייב בכבוד הוריו. ולפום צערא אגרא.

2. כל מצוות התורה צריך לקיימם כי כך ציווה לנו הבורא, שהוא ברא אותנו והוא נתן לנו את ספר התורה שהוא 'הוראות היצרן' של הגוף והנשמה שלנו, ולכן אנו חייבים לשמוע בקולו כי כמה שנעשה את רצונו זהו לטובתנו אנו, בעולם הזה ובעולם הבא. הבחירה של האדם היא לקיים את המצוות ולקבל שכר על המאמץ, אך שום מצווה בתורה היא לא מתוך בחירה חופשית אם לקיימה או לא לקיימה לפי שיקול דעתנו, אלא החיוב קיים עלינו, ואנו צריכים לבחור בטוב ולסור מהרע כמו שכתוב: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וכו' ובחרת בחיים.

לסיום נביא כאן מעשה של אחד התנאים שהיה נזהר ביותר במצוות כיבוד הורים ואמר שלא הגיע עדיין לשלמות המצווה:
אמו של רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק הסנלד שלה, והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת נכנסו חכמים לבקרו, אמרה להן: "התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי". שאלו אותה: "מה הוא עושה לך?" וסיפרה להם המעשה. אמרו לה: "אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע".

בברכה.