פגישה עם מליונר במנהטן

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 08 ספטמבר 2019
מי הוא מסטר בלז והאם הוא יסכים לתרום סכום גדול לכולל של הרב מרקוביץ ומה יש לנו ללמוד מכך.
בורו פארק, שעת ערב אביבית ונעימה. 'אוהה, שלום עליכם!' – במבע מופתע ובחיוך רחב, קידם משה את ידידו מנעוריו, הרב מרקוביץ שליט"א, ראש ישיבה מפורסמת בירושלים. אכן, היתה זו הפתעה רבתי עבורו לפגוש ידיד נעורים בפתע פתאום בארץ נכר...
וכך פורסם הסיפור בספר 'ניצוצות': 'מה שלומכם? כמה שנים לא ראינו...' השיב לעומתו הרב מרקוביץ, ושקע בשיחה ידידותית עם משה, כמו היו עתה בחדרם המשותף בישיבה, לפני כמעט שני עשורים... דקות ארוכות שוחחו השניים, זה מספר על ילדיו ועבודתו, וזה מספר על הישיבה שהקים ותלמידיו, תוך שמשה מתפעל מעשייתו החינוכית הנפלאה של ידידו לשעבר, ומהמעמד המיוחד שהגיע אליו...
'ומה מביאו לחוץ לארץ?' שאל משה בהתעניינות. 'בסייעתא דשמיא', השיב הרב מרקוביץ, 'הישיבה מצליחה מעל ומעבר, מתחנכים בה בני עליה, העושים חיל בתורה וגדלים לתפארה. ברוך השם אני מתחיל עכשיו לבנות בנין חדש עבור הישיבה, ולצורך זה יצאתי לחו"ל לפגוש נדיבים שיחפצו בזכות הגדלת מקום התורה והרחבתו בירושלים...'

'יש לי רעיון בשבילך,' אמר לפתע משה, ובעיניו ניצת זיק של התלהבות. 'תשמע, ישנו יהודי יקר ובעל לב חם ופתוח לצדקה, בשם מיסטר בלז. מיסטר בלז זכה בצעירותו לקבל ברכה לעשירות מופלגת מהרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, אשר הבטיחו כי אם ישמור תורה ומצות יהפוך לעשיר גדול. ואכן, מיסטר בלז עמד בתנאי, והפך לאחד המיליארדרים של מנהטן, בבעלותו מרכזי עסקים, דירות להשכרה, מלונות ובתי אבות, ומה לא... מה שמדהים, הוא שמיסטר בלז מתלבש פשוט, ונוהג בפשטות מופלגת, למרות עושרו הרב. הוא יהודי תומך תורה וחסד בסכומי עתק, והיה מאוד כדאי שתגיע אליו...'
'נו,' התלהב הרב מרקוביץ, 'כנראה נשלחת משמים לסייענו להצליח במלאכת גיוס התרומות... איך אני מגיע למיסטר בלז?' התעניין הרב מרקוביץ.

'נו, פה יש בעיה, שזה לא כל כך פשוט. למיסטר בלז יש מערכת מזכירות מסועפת, המטפלת בכל הבקשות המופנות אליו. ללכת דרכם יקח הרבה זמן, מה גם שלא תצליח להיכנס אליו אלא תקבל משהו לפי קריטריון קבוע. צריך למצוא דרך להגיע אליו ישירות...' אמר משה, והמשיך לגרד בפדחתו...
'אתה יודע מה?' ניצת זיק בעיניו. 'יש לי רעיון. נזכרתי ששמעתי לא מזמן, שאחד משכניי מכיר את המזכיר הראשי של מיסטר בלז. אולי אבקש ממנו שידבר אתו, ואולי דרכו נוכל לעקוף את המזכירים ולהגיע ישירות למיסטר בלז.... זה שווה הרבה כסף...' אמר משה בעיניים נוצצות, וכבר הוציא את הנייד מכיסו...
השכן שמע, אך לא הסכים בקלות. 'אני אכן מכיר את המזכיר הראשי, אך לבקש ממנו כזו טובה...' 'בכל זאת,' ביקש משה בתחנונים, 'זה חבר נעורים שלי, הוא ראש ישיבה חשוב ויש לו מאות תלמידים, הוא בונה עכשיו בנין חדש וזקוק להרבה כסף. צ'ק אחד של מיסטר בלז מריץ אותו כמה שלבים קדימה...'
התחנונים עשו את שלהם, והשכן התרצה. למרבה ההפתעה גם המזכיר היה נחמד, וניאות לקבוע פגישה ליום המחר, בשעה תשע בבוקר. 'אבל תהיו שם בתשע אפס אפס, נדבר חמש דקות, נראה אם מיסטר בלז יכול להיכנס לדקה, ונסיים את העניין', קבע המזכיר.
'אתה לא מקומי, חבל שתיקח סיכונים', אמר משה להרב מרקוביץ עם סיום השיחה. 'אני אקח אותך לשם, לבניין המשרדים המפואר במנהטן. הוא יושב בקומה 42, במטה החברה, ואי אפשר לדעת איזה בידוק בטחוני עוברים שם ומה נהלי הכניסה. הבה נקבע עכשיו שמחר, בשבע וחצי בבוקר, אני אוסף אותך ממקום האכסניה, כדי שלא נחמיץ חלילה את הפגישה עם מיסטר בלז!'

למחרת, בשעה שבע ועשרים ושמונה דקות, כבר המתין הרב מרקוביץ, אחרי תפילת שחרית בתפילה מעומק הלב להצלחת הפגישה המיועדת עם מזכירו של מיסטר בלז, ומי יודע - אולי גם אתו... בשבע ושלושים בדיוק יצאה המכונית לדרכה, בואכה מנהטן...
צפירות קולניות...
'אני לא יכול לראות את השעון רץ, והתנועה לא זזה', לוחש משה בשמונה וחצי. 'תראה, הכל פקוק, עוד חצי שעה אנחנו צריכים להיות שם, מה יהיה? האם תפסיד את הפגישה המיוחדת עם מיסטר בלז?'
'בשם השם נעשה ונצליח!' חיזק הרב את ידי רעהו. 'אולי יש דרך לעקוף, השם יעזור שתמצא איזו דרך קיצור...'
המאמץ נשא פרי. בעשרה לתשע היה רכבו של משה בשער החניה של מגדל המשרדים המפואר, הצופה לנוף המדהים של מנהטן. 'תרד כאן, ליד המעליות, תזמין מעלית לקומה ארבעים ושתיים. אני רק מחנה את האוטו ומצטרף אליך...' אמר משה, 'אבל תנסה להזדרז, יש רכב מאחוריי שרוצה להתקדם, אני לא יכול לעצור את התנועה...'

הרב מרקוביץ נטל את הכובע, ויצא בזריזות מהרכב. מהרכב שמאחוריו כבר יצא הנוסע, אדם לא מוכר, והתקדם גם הוא לכיוון המעליות.
הזר ניגש אל הרב מרקוביץ, והושיט לו ידו לשלום. 'א היימישע ייד? דא?' שאל הזר באידיש רצוצה מתובלת באנגלית, תמה על הימצאות יהודי של צורה בטבורה של מנהטן החומרית...
'יא יא', השיב הרב מרקוביץ בנחמדות, 'אני מארץ ישראל, וצריך כאן מישהו מאחת הקומות הגבוהות. היכן המעליות?' שאל בקצרה. 'המעליות שם' הצביע האיש, 'גם אני הולך לכיוונן'...
בינתיים מאחור, שומע הרב מרקוביץ כי משה צופר בחוזקה, אך בטוח כי הוא צופר כדי לסמן לו היכן המעליות. הוא מגיב בתנועה כאומר 'הסתדרתי, אני יודע איפוא המעליות', אך משה ממשיך לצפור...
הרב מרקוביץ שוב מסתובב אליו, ורואה כי משה מצביע על האיש שלצידו. 'כן,' צועק הרב מרקוביץ לעבר משה 'אני יודע לשאול אותו, שאלתי אותו ואני הולך אחריו לכיוון המעליות...'
אך משה ממשיך לצפור, עד שגם האיש הזר מסתובב אחורנית. אך דווקא הרב מרקוביץ מרגיע אותו: 'הוא רוצה שתסביר לי היכן המעליות. סימנתי לו שהסברת לי אך הוא כנראה לא הבין'...
בינתיים, התרחקו השניים ממקום החניה, והמשיכו בדרכם. 'ומה מעשיך כאן, יהודי מישראל?' שאל הזר בנחמדות. אך הרב מרקוביץ כבר היה חסר סבלנות, והביט בשעון ברציפות. חמישה לתשע. תוך חמש דקות הוא חייב להיות בתוככי המשרד של מיסטר בלז, אצל מזכירו הראשי. במקום לענות, הוא שואל את היהודי שלצידו בנימוס: 'אני קצת ממהר, תגיד, כל כמה זמן מגיעה המעלית?'

'אה, שניות ספורות', אומר האיש בקצרה, וממשיך לנסות לתהות על קנקנו של הרב מרקוביץ. 'יהודי כמוך כאן, בוודאי מחזיק איזה מפעל תורה או קופת צדקה. הלא כן?'
'אכן', עונה הרב מרקוביץ את התשובה הכי קצרה, ושב לנושא המטריד אותו באמת: 'אבל למה המעלית לא מגיעה? אני חייב להיות בתשע בקומה הארבעים ושתיים!'
'היא עוד תבוא, יהיה בסיידר', מרגיעו היהודי המבוגר, ואכן – באותה רגע הגיעה המעלית והשניים נבלעו בקרבה. 'מה אתה מחזיק בארץ? האם המצב הכספי של מוסדות התורה בארץ בכי רע? האם אתה מרגיש בכך?'
'אני יכול לענות לך באריכות', משיב הרב מרקוביץ בחיוך מאולץ, 'אבל באמת אין לי זמן. יש לי פגישה בתשע, וכבר שלוש דקות לתשע. הנה הגענו לקומה הארבעים ושתיים,' הוא אומר ומשחרר אנחת רווחה...
צ'ק אחד, אחד!

היהודי שעמו יוצא מהמעלית, ונעלם במסדרונות הארוכים. הרב מרקוביץ מתחיל לחפש את דרכו למשרדו של מיסטר בלז, ובאותו רגע מגיעה מעלית נוספת, מתוכה, מתנשם ומתנשף, נרגש ונסער, יוצא משה.
'מה דיברת עם מיסטר בלז?' – שואל משה במתח.

'עוד לא דיברתי אתו' משיב הרב מרקוביץ בשלווה, 'הפגישה עוד שתי דקות, היכן המשרד שלו?'
'אני לא מאמין, לא מאמין, לא מאמין...' משה פוכר ידיו בייאוש וזועק מנהמת לבו: 'הרי הלכת את הדרך למעלית לצידו של מיסטר בלז, צפרתי וסימנתי לך שהאיש שלצידך הוא מיסטר בלז, היית אתו במעלית כל הדרך לקומה הארבעים ושתיים, יצאת מהמעלית יד ביד עם מיסטר בלז – מה דיברת אתו?'
'כלום,' משיב הרב מרקוביץ בעגמומיות. 'חשבתי שהוא יראה לי איך מגיעים לקומה ארבעים ושתיים, והוא התחיל לנדנד לי בשאלות על מוסדות התורה, המצב הכספי וכולי וכולי... הייתי חסר סבלנות, לא ידעתי מי הוא, ופטרתי אותו ממני. באמת? זה היה מיסטר בלז?'
משה לא הגיב. מבטו אמר הכל, העיד על ההחמצה הנוראית...
רק עתה החל הרב מרקוביץ לעכל: 'אוי, איזה צירוף מקרים נורא! הרי מיסטר בלז דיבר אתי, כמעט התחנן שאספר לו מה קורה אתי, מה מעשיי ולמה אני כאן. יכולתי - בפגישת מעלית פשוטה אחת - לספר הכל ולצאת עם צ'ק נדיב במיוחד, ובמו ידיי איבדתי את ההזדמנות הזו! מיסטר בלז היה איתי, לצידי, בלובי, במעלית, ביציאה – ולא התייחסתי אליו? איך החמצתי כזו הזדמנות היסטורית?!?!?!'
כשחזר הרב מרקוביץ לארץ, אמר לתלמידיו: 'צ'ק גדול לא קיבלתי, אבל קיבלתי משהו הרבה יותר גדול. פתאום הבנתי מה זה אלול!'

בימים אלה, בחודש אלול, העולם כולו נע וזע. בעוד חודש ימים תעמוד שנה חדשה על הכף, הכל יידון, ייחתך ויקבע לשנה שלימה. הבריאות, הילדים, הפרנסה, האושר, השמחה והחיים - הכל ייקבע, בעוד כחודש ימים!
זה באמת מטריד, לא פחות מפגישה חשובה לשעה תשע בבוקר כשהשעה כבר חמישה לתשע... זה תופס את הראש, אנחנו נעשים סהרוריים, כמעט אובדי עצות... הראש תפוס, אולי עצבני, בוודאי לחוץ. מה יהיה? איך תיראה השנה הבאה? מה יהיה עם מוישי ואיך איציק יצליח בלימודים, האם יגיעו תשובות משמחות מהמרפאה או חלילה אחרות, ואיך תיראה הפרנסה - האם המינוס יישאר אתי עוד שנה?

התקיעות של השופר שאנו שומעים עתה מדי יום, אלה הצפירות שבאות לבשר לנו 'אבא כאן!' אלה הצפירות שבאות לעורר בנו את הנימים החבויים, להשמיע מבפנים את צלילי הנשמה העורגת ומתגעגעת לאבא. יום אחרי יום הם משמיעות את הקול מעומק לבנו,  שאלול כאן, ואבא לידינו, מחכה לנו. אבא שלנו - בורא עולם - אומר לנו 'אל תהיו בלחץ, בניי. הנה לכם חודש שלם, אני בא עד אליכם, רוצה לשמוע, מבקש להקשיב, רוצה את קרבתכם, רוצה לשמוע אתכם. בואו, תדברו אתי, אני כאן לעזור לכם להתכונן, הגעתי כדי לסייע, להרגיע...'
חודש אלול הוא זמן שהקדוש ברוך הוא מתקרב אלינו, ומבקש שנתקרב אליו בחזרה, כדי שנגיע מוכנים ליום הדין, כדי שאכן נזכה לקבל שנה טובה, מתוקה, מצליחה ומאושרת... בחודש אלול, 'מיסטר בלז' (-להבדיל-) בורא עולם בכבודו ובעצמו, נמצא איתנו. מגיע אלינו מושיט את ידו ומבקש 'תספר לי בני, תגיד לי איך היתה השנה, איפוא לא הלך לך, מה במצבך הרוחני אתה רוצה לשנות, ומה אתה רוצה שאני אשנה עבורך במצבך הגשמי...'

אבל היצר עובד - מטריד את הראש, מבלבל את המחשבות, וממלא בדאגות ולחץ. 'עוד מעט ראש השנה', הוא אומר לנו, 'זה לחץ שצריך לעבור, תקופה מוטרדת שעוד יגיעו טובות ממנה. למי יש זמן לשים לב לצפירות של השופר, שמרמזות לנו שמיסטר בלז כאן. הרי עוד מעט יום הדין, עוד כמה דקות הפגישה הקריטית...'
לא חבל? בורא עולם, אבינו האוהב, נמצא לידינו, עומד לצידנו, מחכה לשמוע, מחכה שנתחבר אליו, שנספר לו, שנחלוק עמו את החוויות הקשות שלנו. כל אחד מאיתנו, בכל מצב, ולא משנה מה עברו, גילו ותחושתו - אבא מחכה לו, אבא מחכה לנו. הבה נדבר אתו, הבה נקדיש כל יום עוד כמה דקות לשוחח עם בורא עולם, לספר לו מה עבר עלינו השנה, הבה נפנה כל יום כמה דקות בודדות מסדר היום כדי לדבר עם אבא, לנצל את ההזדמנות הייחודית הזו שהוא עומד לידינו ומקשיב, ומחכה לשמוע אותנו!
אם נעשה כך - נגלה שתפסנו את 'מיסטר בלז' במעלית... (-להבדיל-) שעוד לפני רגע הפגישה, עוד לפני יום הדין, התחברנו לאבא. נערכנו כיאות, הגענו מוכנים לימי הדין אשר ייראו אחרת לגמרי, וגם הצ'ק - בהתאם...