החילוץ מאוקריינה

מאת: 
קטגוריה: סיפורי צדיקים
ת. פרסום: 23 נובמבר 2020
כיצד הצליח הבחור שהיה נעול באוקריינה הצליח לצאת לרווחה, כיצד זכות הביאה לו את הישועה?
היה זה בחודש אדר ב' תשע"ט, עת יהודי בשם ר' חיים ר. החליט לטוס ולהשתטח על קברי צדיקים באוקראינה. לאחר טיסה קצרה נחת בקייב, משם המשיך לבית חב"ד בעיירה סמוכה, שם תכנן ללון את לינת הלילה - כשלמחרת ימשיך במסעו. עוד באותו ערב, הבחין במשפחה מארץ ישראל שניכר עליה כי היא שוהה כאן מזה זמן רב, ומה שעוד יותר מתמיה הוא - שנמצא עימם בנם, נער כבן 15 שאמור להימצא בישיבה, ונראה כי גם הוא כבר כאן פרק זמן ארוך...
הוא החל בשיחה עם הבחור, ועד מהרה נפתח סגור לבו, ובדמעות שליש ביכה את מצבו. הוא סיפר כי הוא חפץ ומשתוקק לחזור לארץ וללמוד בישיבה כבעבר, אלא שתלאות החיים 'הבריחו' את בני משפחתו לאוקראינה, בשל קשיים משפטיים העומדים ותלויים נגד אביו. הוא חשב שהם ישהו באוקראינה תקופה קצרה בלבד, אך זו הולכת ומתארכת...

בשלב מסויים בשיחה, נשבר הנער והחל לבכות: 'אני רוצה לחזור ללמוד בישיבה, רוצה בכל לבי. גם הוריי מבינים שעליהם להתעכב כאן עוד זמן ממושך, וניאותו 'לשחרר' אותי ולהשיב אותי לישיבה בה למדתי. אלא שאין להם כל דרך לרכוש עבורי כרטיס טיסה, ואין מי שישגיח עליי בדרך. לפיכך אני תקוע כאן, בודד וגלמוד, מחפש דרך להיחלץ ולשוב לעסוק בתורה בישיבה, ללא הצלחה!' - סיכם הבחור ופרץ בבכי מר...
לבו של ר' חיים נשבר. כמה קשה לראות בחור שכל חפצו לעסוק בתורה, והוא לא יכול, לא מסוגל. הוא החליט להקל מעליו קצת, ולפיכך, למחרת בשעת בוקר, הזמין את הנער ואמו להצטרף למסעו לקברי הצדיקים, כדי להעסיק אותם ליום אחד לפחות. אולם האם סירבה בנימוס, בהסבירה כי כל העת נאלצים הם לברוח ממקום למקום, וכבר היום הם מתעתדים לארוז את מזוודותיהם, ולנסוע לעיירה מרוחקת - שם ישהו תקופת מה, ואז ישובו הנה, כדרכם לנדוד בין מקומות שונים...
ר' חיים לא הצליח להכיל את עומק הכאב שנשב מקולה של האם השבורה, שתיארה את העובר עליה, על בעלה, ועל בנם האהוב. 'כל מה שהוא רצה זה לחזור לישיבה, עד כדי כך שהבטיח שהוא כבר לא עובר איתנו למקום אחד במסע נדודינו, מכאן הוא ממשיך רק למקום אחד - רק לישיבה! אבל אני יודעת שאין לו ברירה...' נאנחה האם...

לבו של ר' חיים נכמר, ועל אתר הגיב: 'אם בנך כל כך חפץ לעסוק בתורה, וכל מה שצריך זה את הכסף ומישהו שישגיח עליו בדרך - הנני. אני כאן. אממן עבורו את הטיסה, אקנה לו ביגוד, אפילו אצייד אותו בדמי כיס, והוא יתלווה אליי בטיסה בחזרתי ארצה. הנני מבטיחך נאמנה כי אקח אותו עד לשערי הישיבה בה יוכל ללמוד תורה, כרצונו וכשאיפתו!'
לבה של האם ניתר בהתרגשות, היא התקשתה להאמין. 'באמת?!?!?!' - שאלה בתמיהה מהולה בתקווה גדולה, 'אתה לוקח אחריות? תדאג לו לטיסה ולכל מחסורו, ותביא אותו עד לישיבה כדי שיוכל ללמוד תורה?' - שאלה שוב בחוסר אמון. ור' חיים הנהן בראשו, אישר את הפרטים. הוא אינו מסוגל להתעלם מהמצוקה שלנגד עיניו!
לנוכח זאת נעתרה האם, ובישרה לבנה את הבשורה המרגשת, כי האורח הזר נטל עליו את האחריות, הוא יממן את כל העניין וידאג לכל צרכיו. לפיכך, לא היתה עוד מניעה כי הבחור יצטרף למסעו של ר' חיים לקברי הצדיקים, וכשיצאו לדרך ושוחחו - גילה הבחור כיצד הנס קרה:

'אתמול,' סיפר הבחור, 'נסענו במשך כל היום לקברי צדיקים בסביבה. התחנה האחרונה שלנו היתה בבארדיטשוב, ושם התבשרה אמי על כך ששוב נאלצים אנו לנדוד מהמקום בו אנו שוהים, לתחנה אחרת. כששמעתי זאת החלטתי שזה כבר בלתי אפשרי, אינני מעוניין בנדודים נוספים, רצוני להגיע לישיבה וללמוד תורה!
אמא היתה שותפה לרצון, אבל הסבירה לי שוב, בפעם האלף, שלנוכח המצב זה פשוט בלתי אפשרי. ואז, בהחלטה של רגע, החלטתי לבקש על כך בציונו של סניגורן של ישראל, הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע, שם התפרצתי בבכי תוך השתטחות על הציון. בכיתי מכל הלב וביקשתי מאבא שבשמים שיחוס עליי, אינני מסוגל עוד לעמוד במסע הנדודים הזה, רצוני שיפתח לי פתח לעסוק בתורתו, שיעשה לי נס שישיב אותי לישיבת ולגמרא משוש חיי!
שעה ארוכה, בכיתי כמו תינוק, מנותק מכל הסביבה. פשוט ביקשתי בכל הכח, התחננתי שוב ושוב. בכיתי עד שהרגשתי שבורא עולם שמע את תפילתי והנס קרוב. רק אז הסכמתי לעזוב, כשאמרתי לאמי שאין לי ספק שאני בדרך הנכונה, אני מרגיש שהתפילה שלי פתחה לי את הפתח, פרצה לי את השער, רק עדיין אינני יודע איך זה יקרה...

ואז הפצעת בשערי המקום בו שהינו. בורא עולם שומע קול בכיות הביא אותך לשם ברגע הנכון, ולא רק שהגעת - אלא עיניך זיהו את המצוקה, ורחמיך נכמרו עליי. אז כנראה שלא טעיתי בתחושתי שבורא עולם שמע את קול תפילתי!'
ר' חיים התרגש, דמעות זלגו מעיניו. לפתע הבין שהוא לא רק נענה לבקשת האם, בורא עולם שלח אותו להחיש ישועה נכספת לבחור שהתפלל, חפץ להתעלות בתורה ונראה כי הכל סוגר עליו. לבקשת הבחור, נענה ואמר כי גם עכשיו יעברו דרך בארדיטשוב, שם יעלו שוב לציונו של הצדיק, כשהפעם השתפך הבחור בדמעות התרגשות וגילה, בהודאה עמוקה...

סיפור נפלא זה, שהופיע בגיליון 'כולנו יודעי שמך' בעדות אישית מפי ר' חיים, פותח לנו צוהר להבנה עד היכן מגיע כוחה של תפילה. הנה כי כן, בחור שהיה 'נעול' באוקראינה תקופה ארוכה, ללא אופק של אור בקצה המנהרה, חסר סיכוי להיחלץ מהמצוקה - ובשופכו שיח, מכל הלב ומעומק הלב, בדמעות שליש ובתחנון עיקש, בורא עולם שלח לו את האיש הנכון למקום הנכון ברגע הנכון, לחלצו ולהושיעו, ללוותו ולתומכו, להביאו עד לשערי הישיבה...
ולא פחות מכך, הסיפור הזה מאיר את כח התפילה מול קשיים רוחניים, גם כשיש חשק ללמוד ולא מצליחים, או גם כשמצליחים ואין חשק, או גם כשאין חשק ולא מצליחים... כח התפילה הוא עצום, להחיש ישועה לכל יהודי באשר הוא. אחים יקרים, הבה נשפוך שיח לפני ה' מכל הלב, ונזכה שהוא יקבל ברחמים וברצון את תפילתנו!