משנה כא

מאת: 
קטגוריה: פרק ג
ת. פרסום: 10 ינואר 2017
הוא היה אומר:כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר "והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב", אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו , למה הוא דומה? לאילן שענפיו מעטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום, והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי.
הקדמה למשנה:
הגמרא (ברכות דף כח' עמוד א') מספרת שהעבירו מנשיאות את רבן גמליאל משום שלא נהג כבוד ברבי יהושע, חכמי ישראל הסתפקו את מי לשים נשיא עליהם, ובסוף שמו את רבי אליעזר בן עזריה שהיה גם עשיר ואפשר על ידי כך לשחד את השלטון הרומאי, וגם היה לו יחוס לעזרא הסופר, ובאותו זמן שמינו אותו היה בן שמונה עשרה בלבד, ובדרך נס נתמלא זקנו בשמונה עשרה שורות, כדי שיראה מכובד בעיני הבריות.
באותו יום שרבי אלעזר בן עזריה נהיה נשיא, הורידו את השומר שהיה על פתח בית המדרש, וניתן רשות לכל מי שירצה להיכנס שיוכל להיכנס, משום שרבן גמליאל שהיה נשיא העמיד שומר בפתח בית המדרש ואמר "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, וכשרבי אלעזר נהיה נשיא הורידו את השומר, ובאותו יום נתווספו ארבע מאות ספסלים עבור התלמידים, ובאותו יום לא היתה הלכה אחת שנשארה בספק.

ביאור המשנה:
הוא היה אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, עיין פרק א' משנה ב'.
כל שחכמתו מרובה ממעשיו - החכמה היא פרי המעשה, היינו ששורש החכמה היא המעשים, והחכמה היא תולדה של המעשים, ואומר כך התנא שמי שיש לו חכמה אולם מעשיו מועטין, ואינו מקיים את כל מה שלומד.
למה הוא דומה - התנא כאן רצה להמשיל דבריו כדי שיכנסו באוזני כל אדם.
לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעטין והרוח באה וכו' - כיוון שיש לו חכמה אבל אינו מקיים אותה, הרי אפילו החכמה שלו לא תתקיים בידו, משום שאינו מקיים מה הוא לומד, ונמצא כך נעקר מן העולם.
"והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב" - ערער זה אילן יחידי במדבר שנמצא שם לבד, מלשון ערירי ללא בנים, ואותו אילן לא יראה כאשר יבוא טוב לשאר אילנות.
"ושכן חררים במדבר" - אותו אילן שוכן במקום שמם וחורב.
"ארץ מלחה ולא תשב" - הוא ישב באדמה שאינה מוציא כל צמח, כאילו זרעו בה מלח, ואין שם ישוב שני אדם, וכל זה נאמר על מי שאינו מקיים את כל חכמתו אלא מקיים רק קצת מעשים, אם כן כל חכמתו תלך לטמיון.
אבל כל שמעשיו מרובים מחכמתו - אם מקיים ועושה הרבה מעשים טובים ומצוות, אזי גם מה שלמד מעט הרי זה מתקיים בידו.
"והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל" - הרי הוא כמו עץ שיש לידו חלקי ונהרות של מים.    
"ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא חום" - אינו פוחד מחום כיוון שיש לו מים תמיד מאיפה להשקות את עצמו.
"והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג" - כיוון שיש תמיד מים מצויים סביבו אזי העלה שלו לא יפול ברוח כי הוא עלה רענן וחי, ואין לו שום חשש שלא ירדו גשמים כי יש לו נהרות סביבו.הקדמה למשנה:
הגמרא (ברכות דף כח' עמוד א') מספרת שהעבירו מנשיאות את רבן גמליאל משום שלא נהג כבוד ברבי יהושע, חכמי ישראל הסתפקו את מי לשים נשיא עליהם, ובסוף שמו את רבי אליעזר בן עזריה שהיה גם עשיר ואפשר על ידי כך לשחד את השלטון הרומאי, וגם היה לו יחוס לעזרא הסופר, ובאותו זמן שמינו אותו היה בן שמונה עשרה בלבד, ובדרך נס נתמלא זקנו בשמונה עשרה שורות, כדי שיראה מכובד בעיני הבריות.
באותו יום שרבי אלעזר בן עזריה נהיה נשיא, הורידו את השומר שהיה על פתח בית המדרש, וניתן רשות לכל מי שירצה להיכנס שיוכל להיכנס, משום שרבן גמליאל שהיה נשיא העמיד שומר בפתח בית המדרש ואמר "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, וכשרבי אלעזר נהיה נשיא הורידו את השומר, ובאותו יום נתווספו ארבע מאות ספסלים עבור התלמידים, ובאותו יום לא היתה הלכה אחת שנשארה בספק.
ביאור המשנה:
הוא היה אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, עיין פרק א' משנה ב'.
כל שחכמתו מרובה ממעשיו - החכמה היא פרי המעשה, היינו ששורש החכמה היא המעשים, והחכמה היא תולדה של המעשים, ואומר כך התנא שמי שיש לו חכמה אולם מעשיו מועטין, ואינו מקיים את כל מה שלומד.
למה הוא דומה - התנא כאן רצה להמשיל דבריו כדי שיכנסו באוזני כל אדם.
לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעטין והרוח באה וכו' - כיוון שיש לו חכמה אבל אינו מקיים אותה, הרי אפילו החכמה שלו לא תתקיים בידו, משום שאינו מקיים מה הוא לומד, ונמצא כך נעקר מן העולם.
"והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב" - ערער זה אילן יחידי במדבר שנמצא שם לבד, מלשון ערירי ללא בנים, ואותו אילן לא יראה כאשר יבוא טוב לשאר אילנות.
"ושכן חררים במדבר" - אותו אילן שוכן במקום שמם וחורב.
"ארץ מלחה ולא תשב" - הוא ישב באדמה שאינה מוציא כל צמח, כאילו זרעו בה מלח, ואין שם ישוב שני אדם, וכל זה נאמר על מי שאינו מקיים את כל חכמתו אלא מקיים רק קצת מעשים, אם כן כל חכמתו תלך לטמיון.
אבל כל שמעשיו מרובים מחכמתו - אם מקיים ועושה הרבה מעשים טובים ומצוות, אזי גם מה שלמד מעט הרי זה מתקיים בידו.
"והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל" - הרי הוא כמו עץ שיש לידו חלקי ונהרות של מים.    
"ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא חום" - אינו פוחד מחום כיוון שיש לו מים תמיד מאיפה להשקות את עצמו.
"והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג" - כיוון שיש תמיד מים מצויים סביבו אזי העלה שלו לא יפול ברוח כי הוא עלה רענן וחי, ואין לו שום חשש שלא ירדו גשמים כי יש לו נהרות סביבו.