פרשת נח

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 29 ספטמבר 2013
סיפור דור המבול הוא לא עבר ונגמר אלא הוא מלמד אותנו בכל שנה לקח חשוב...
פרשת נח עוסקת ברובה בענין המבול. ענין המבול אינו רק סיפור שהיה ונגמר, זהו סיפור שנותן לנו משמעות גדולה והבנה גם לחיינו היום ובכל הדורות. ישנם חוקרי טבע שמצאו במקומות שונים בעולם שלדים של חיות ענקיות אמתניות, והם הסיקו מכך מסקנות מרחיקות לכת, שהעולם קדום מלפני מאות אלפי שנים. אולם כותב המלבי"ם באמת על פי אמונתינו אין מקום לכל דמיונות אלו. אבל באמת חיות אמתניות אלו היו, וחיות אלו הם תוצאה של השחתת דרכם של דור המבול, וכפי שהכתוב מעיד "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" ופרשו חז"ל אפילו בהמות וחיות השחיתו את דרכם ונזקקו למינים אחרים. זהו שאמר הכתוב "עשה האלוקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז). בני אנוש חושבים שהם מספיק חכמים ליצור דברים חדשים מהדברים הקיימים, ולכן הלכו והשחיתו דרכם. אבל אינם רואים את אחרית הדברים. אולם הקב"ה בחכמתו הרבה לא רצה לברוא יצורים אלו כי הם יזיקו לבריאה. ולכן הביא את המבול להכחיד את כל היקום הרע ונשארו אך ורק נח ובניו, ובעלי חיים שנבראו בבריאת העולם שלא השחיתו את דרכם.

הגמ' (זבחים קיג ע"ב) שואלת הגמ' איך נח הכניס לתיבה את הראם הרי הוא גדול מאוד. ומבאר רבי ינאי שהכניס גור של ראם. שואל רבה בר חנה והרי גם הגור של הראם הוא ענק כגודל הר תבור. ומתרץ ר' יוחנן שהגור הכניס רק את ראשו לתיבה, בכדי שיוכל לנשום. עד כאן דברי הגמ'. ויש לשאול מה הגמ' כעת דנה איך נח הסתדר עם הראם בתיבה, מה יצא לנו מזה, ובפרט שדרכה של הגמ' לומר מה שהיה היה. ומדוע כאן הגמ' מנסה להסביר לנו בכל זאת מה היה שם.
בספר "אלה הדברים" מביא הרב שלוזינגר הסבר בשם אחד מגדולי החוזרים בתשובה, נראה שאין הדברים יוצאים רק כדי פשוטם. לפנינו "משל" המבול, תיבת נח, והראם. המבול הוא שטפון נורא הגורף את החוטאים למצולות מבחינה רוחנית. האם אין אנו חיים היום בדור של מבול. מבול של כפירה, מבול של שחיתות וזוהמה, מבול של ריצה מטורפת אחר ההבל, כשהטרדות והלחץ כובשים ומטביעים אותנו. מי יכול להנצל מהמבול?

במבול זה משייטת לה תיבת נח. "נח איש צדיק" הצדיקים, תלמידי החכמים, ולומדי התורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הם מנותקים מהמבול, הם חיים בעולם של זוהר וקדושה, עולם של תורה וטוהר. אמת, אבל מה עם כל אלו שאינם יכולים להכנס אל התיבה, רבבות אלפי יהודים נאמנים שאינם נמצאים בישיבה ובבית המדרש, כל אלו העמלים לפרנסתם האם נגזר עליהם להסחף במבול הרוחני ולטבוע חלילה? זוהי שאלת הגמרא איך הראם הענק נכנס אל התיבה?.
והתירוץ: נח הכניס אל התיבה גור ראמים. כלומר הצלתם של ההמונים היא, על ידי החינוך בגיל הרך. מי שלמד בבית ספר שמחנך לתורה ומצוות, הוא התחסן. הוא יחזיק מעמד בעד הגלים הסוחפים. מי ששולח את בנו לתלמוד תורה מציל אותו מהמבול. אבל בחינוך הרך לבדו אין די, גם בגיל המבוגר יותר יש צורך "להכניס את החוטם לתיבה" לנשום אויר של תורה להשתתף בשיעורי תורה בכנסים לחיזוק הדת בהרצאות ועצרות. ובזה נעמוד איתנים בעד שטפון המבול.