כותב:
קטגוריה: אימון אישי
מפחדים ממחלות או ממוות? מדוע אנשים שמגיעים לבתי חולים נכנסים להתקפי פאניקה?
יש אנשים עם פחדים ממחלות וממוות ל"ע, יש שמפתחים חרדה עצומה ומגיעים עד כדי דיכאון כאשר שערות ראשם או זקנם מתחילים להלבין. פעם אחת פגשתי סוחר גדול ועשיר, שבאחד הימים התעוררה בלבו מחשבה המחרידה: "הנה אנכי הולך ל...! כי הרי שערות זקני התחילו להלבין, וזו רק שאלה של זמן עד שאזקין וקצי יגיע..." הוא ידע היטב שהתהליך הזה כבר החל למעשה מרגע היוולדו, אבל שום הסבר שכלי לא הצליח להרגיעו. הוא היה נתון בחרדה עצומה והתקשה לתפקד.

הסברנו כי בהתקפי פאניקה כלליים שאינם מתרחשים בעקבות ההיחשפות למצב מפחיד אלא הם ביטוי לבעיות רגשיות, נחוץ לטפל ולהתמודד גם עם הבעיות המקוריות, כדי שהתקפי הפאניקה ייפסקו. הוא הדבר בפחדים ובחרדות מהמוות. אך בסופו של דבר הדרך היא להתעמת חזיתית עם אפשרות המוות, בכל זאת נחוץ לבדוק באמצעות שיחות אם אין בעיות רגשיות אחרות וחרדות מוסתרות שהאדם מנסה להדחיק והן באות לידי ביטוי מחרדה מפני המוות.

זה עשוי להיות תסכולים על החמצות בחיים, אכזבות מהישגים שקיוו להשיג ולא הצליחו, וכאשר האדם הבחין שהוא מתקדם לעבר הזקנה, המציאות טפחה על פניו והכתה בו בעוצמה, והוא התקשה להשלים עם העובדה שאת הדבר הזה שעליו חלם הוא כבר לא יצליח להשיג. לפעמים מדובר בנקיפות מצפון קשות על מעשים שהאדם עשה בעבר הרחוק ואז לא היה בו האומץ להתעמת עמם בצורה ישירה, ולכן ייסורי המצפון וחוסר ההשלמה באים לידי ביטוי בפחד מפני המוות ומפני מה שאחריו.
כאשר מגלים את האמת שמאחורי החרדות ולומדים להתמודד עמה, בדרך כלל עוצמת הרגשות נחה מזעפה והחרדה דועכת, וקל יותר להביט למציאות בעיניים בלי להיבהל.

מן הראוי להדגיש, שבנוגע לכל החרדות, יש שאדם סובל מחרדה אחת או שניים, ויש שהוא מוצף בחרדות רבות והוא חי בלחץ תמידי ובלתי פוסק. הדברים אינם פשוטים, ובכל מקרה יש לבדוק לגופו של עניין ולשקול כיצד לנהוג, ובעיקר – מנין להתחיל לפעול. רק כאשר מצויה בידינו התמונה הכללית ותכנית ברורה ומגובשת נכון להתחיל לפעול.
כמו בכל דבר, מבחן התוצאה הוא הקובע. אם הגישה שנקטנו עזרה להיפטר מן הפחדים ולהחליש את החרדות, הרי זו הוכחה שגישתנו הייתה נכונה, אך אם לא נראה שינוי, יש צורך לחזור ולבדוק את המסתתר מאחורי הפחדים והחרדות ולנסות לגלות את מה שלא גילנו קודם.

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב אהרן פרידמן