כותב:
קטגוריה: דברי הרב
עם ישראל לא יודע מה הוא מפסיד שאין לו את בית המקדש, רק הקב"ה יודע, ורק הקב"ה בוכה על כך...
אומרים חז"ל הקדושים, כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, אנו לא יודעים איזה אסון יש לעם ישראל שאין לו בית המקדש, אנחנו דואגים לבתים ומפלסים עם שיש וקרמיקה, איפה השכינה נמצאת, איפה השכינה הקדושה כותל אבנים עם עשבים וקוצים, איפה השכינה ביתו של מלכו של עולם... צריכים לשבת ולבכות על הארץ, אם מישהו מאתינו עכשיו היו אומרים לו אמא שלך נמצאת בתוך בוץ, מה היה עושה, הופך עולמות כדי להוציא את אימא שלו! והשכינה הקדושה היא האמא שלנו, איפה השכינה נמצאת, שכינתא בגלותא, על זה דוה לבנו, מי נמצא שם במקום המקדש ה' ירחם, גויים טמאים ומטומאים נמצאים למעלה... עם ישראל בגלות, עם ישראל בצער.

אומר רבי בונם מפשיסחא, אדמו"ר גדול קודש קודשים, הוא אומר שהצער והבכי הגדול ביותר על חורבן בית המקדש, זה לא הבכי שלנו, זה הבכי של הקב"ה, זה הבכי של בורא עולם, למה כי רק הוא יודע בדיוק מה הפסדנו, כמה שאנחנו יודעים אנחנו לא יודעים כלום. משל למלך אחד רצה להיטיב לבני המדינה שלו והוא בנה ארמון נפלא, ארמון משובץ יהלומים וזהב, והוא הניח שם כל מיני תמונות וכל מיני דברי מדע, דברים נפלאים, זה אנשים חכמים, שם שמה תמונות מרהיבות מעשה ידי אומן, שם שם מאות דגים, דגים נפלאים מכל הסוגים שבעולם, שם שם גן עם פרחים, כל סוגי פרחים שהביא ממקום למקום, שם שמה גינות נוי, שם שמה ספסלים עם צל ואיזה אוויר וכל טוב שבעולם. כל בני המדינה היו באים, זה שאוהב דגים הלך לדגים, זה שאוהב פרחים הלך לפרחים, זה שאוהב תמונות הלך לתמונות, כל אחד והעניין שלו והנה אומר רבי בונם מפשיסחא, עוד דבר אחד, עמוק עמוק במרתף המלך בנה שם איזה אוצר גדול שבאוצר הזה המלך הטמין את כל האוצרות הנפלאים שלו, היו לו אוצרות, דברים עתיקים שאין אותם בכל העולם ואם זה מלאכות של מאות שנים, אוצרות יקרים שאי אפשר להחזיק ואי אפשר לתאר ורק המלך היה נכנס לשם ורק המלך יודע איזה אוצרות נמצאים שם. והנה פרצה שריפה ונשרף הארמון, נשרף הכל, נשרפו האוצרות ולא נשאר שום דבר. אומר רבי בונים, כולם בוכים, כולם יושבים ובוכים על הארמון הזה אלא מה כולם בוכים, נכון כולם בוכים אבל הבכי של כולם זה לא אותו בכי, ההוא בוכה על הדגים שהוא לא רואה אותם יותר, ההוא בוכה על הפרחים וההוא בוכה על התמונות, כל אחד בוכה על זה וזה בוכה על העצים, על הנוף, כל אחד בוכה על משהו אחר והבכי של כולם לא אותו בכי... אבל יש בכי גדול ונורא שהבכי שלהם לא מגיע לבכי הזה, זה הבכי של המלך שרק המלך יודע איזה אוצרות היו לו בארמון הזה, רק המלך יודע איזה אוצרות היו שם, רק המלך יודע איזה אוצרות, אף אחד לא נכנס ורק הוא נכנס והוא יודע מה שיש שם.

אומר רבי בונם מפשיסחא עליו השלום, בית המקדש נחרב, כל אחד מישראל כולם בוכים, אחד בוכה יודע בית המקדש איזה יופי לראות את עבודת הלווים בשיר, אחד בוכה על עבודת הכהנים איזה נפלא לראות או לראות את הכהן הגדול ביום הכיפורים נכנס ויוצא, כל סדר העבודה, אחד בוכה על קורבנות, אחד בוכה על החטאים אבל אומר רבי בונם מפשיסחא, יש בכי נורא ואיום, בכי של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כי רק הוא יודע מה עם ישראל הפסיד, הוא יודע את הסוד הגדול והנורא של הבית המקדש שאנחנו לא יודעים, הוא יודע איזה הפסד נורא ואיום יש לכלל ישראל שאין להם את בית המקדש. בכי של בורא עולם איזה בכי זה תתארו לעצמכם, הגמרא אומרת על הקב"ה, "במסתרים תבכה נפשי", יש מקום שנקרא מסתרים שבו בורא עולם בוכה "שאוג ישאג על נווהו", הוא שואג ובוכה וזועק על חורבן בית המקדש.

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב דניאל זר