כותב:
מה ענה הרב וואזנר זצ"ל שנשאל כיצד זכה להאריך ימים ולהגיע לגיל מאה שנה ואף יותר...
ב'מוסד לביטוח לאומי', גוף ממשלתי המוכר לכולנו, מקובל הנוהג כי אם זכה אדם והגיע לגיל מאה, הוא זוכה לביקור מנהל הביטוח הלאומי המבקש לעמוד על צרכיו וחייו. כך היה גם בהגיע הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל לגיל מאה, כאשר מנכ"ל הביטוח הלאומי, מר ברוך מרום, עלה לביקור בביתו.
לאחר הפגישה הממושכת, סיפר מר מרום להרב אליעזר יוטקובסקי שליט"א על תוכנה, כי שאל את הרב וואזנר את השאלה המתבקשת -  במה הארכת ימים? כיצד זוכים להגיע לגיל מאה בצלילות הדעת ובבריאות הגוף?

השיב הרב וואזנר בסיפור: מעשה שהיה בגן החיות, כאשר האריה, מלך החיות אכל דבר מה בעל ריח לא נעים, ופיו ושיניו וכל רעמתו הפכו לנושאי הריח הדוחה והמצחין. לא יכול היה האריה לשאת בכך, וביקש לברר אם אמנם מקור הריח הוא מפיו.
קרא החמור אל האריה, והתבקש להריח את פיו. 'אכן כן', העווה החמור את פניו בזעף, 'סירחון רב עולה מפיך, אדוני האריה, אי אפשר לעמוד בו!', עודו מדבר, ואף האריה עלה בו – היתכן לדבר בצורה כזו למלך החיות? וכי כך מדברים בצורה ראויה ומכובדת? ומיד טרף את החמור ולא הותיר ממנו אלא גל עצמות...

מיד אחריו, נקרא הכבש אל האריה, והתבקש להריח אף הוא. התחכם הכבש בראותו את עצמות החמור מתגוללות, הריח ואמר: 'אדוני המלך, מפיך עולה ניחוח ערב ממש. ריח של בושם משובח ונפלא' התפייט הכבש... 'שקרן!' שאג האריה וטרף גם את הכבש. וכי הוא חושב שנסתרה בינת המלך? כיצד הוא מעז לשקר במצח נחושה ולדווח אל הסירחון הנורא כריח ערב ונעים?
והנה, נקרא עתה השועל, הפיקח שבחיות, והתבקש להריח את פי המלך. הבין השועל את מה שלא הבינו החמור והכבש, והשיב בהתנצלות: 'אדוני המלך, התקררתי והאף שלי סתום, אינני יכול להריח...'

אמר הרב וואזנר: 'אתה שואל במה הארכתי ימים? הבה ואומר לך: כבר שבעים שנה שאני רב בבני ברק, וכשנקרו לפניי מחלוקות בלא מעט הזדמנויות, מכל סוג ומין, אמרתי שאני לא מבין בזה, ובחרתי לשתוק ולא לדבר... כי במחלוקת, לא משנה באיזה צד תימצא, גם החמור הצודק וגם הכבש החכם משלמים את המחיר. עדיף להיות השועל, זה שהאף שלו סתום ואינו מסוגל להריח, ולהאריך ימים בטוב ובנעימים...'
זה היה סוד אריכות הימים של הרב וואזנר זצ"ל, ואולי זהו המסר הטמון במילים 'מי האיש החפץ חיים – נצור לשונך מרע'. אריכות ימים היא שאיפה כמוסה, הרי כל אשר לאיש יתן בעדה. סגולות שונות, דרישה ברופאים, פעילות גופנית – מה לא עושים כדי להאריך את ימינו בטוב ושנותינו בנעימים? מבטיח לנו דוד המלך: אתה חפץ בחיים? קח את הכלי ביד – נצור לשונך מרע. אם תשמור את לשונך מלדבר רע, תזכה לחיים!

אך לא מדובר רק בסגולה, מדובר בסיבה ותוצאה: הנוצר לשונו, השומר פיו מלדבר רע – חייו שלוים הרבה יותר, טובים הרבה יותר, מתוקים הרבה יותר, וממילא הוא מאריך ימים! חיים של דיבור תמידי על הזולת, מה עשה ולמה, כמה ואיך – הם חיי תחרות הנוגסים בשלוות הנפש, והופכים את החיים למרדף בלתי פוסק אחרי הרוח!
לעומתם, חיים של שמירת הלשון, הם חיים באוירה טובה, אוירה מקבלת, אוירה של חיוך וטוב. אלה חיים באטמוספירה אחרת, באויר צלול ונקי, חיים בגבעה פורחת וצחורה! אין עוד פלא כי החיים באוירה כזו מאריכים ימים...

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב אשר קובלסקי