כותב:
קטגוריה: פרשת שבוע
מה כבר אפשר ללמוד מהנמלה? חריצות וחכמה רבה.
במדרש רבה בתחילת הפרשה על הפסוק 'שופטים ושוטרים תתן לך' כותב המדרש זה שאמר הכתוב 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם.. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה'. שואל המדרש: מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה? ועונה המדרש: רבנן אמרו - הנמלה הזו שלשה בתים יש לה, ואינה חיה אלא ששה חדשים, וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא חטין ושעורים ועדשים. שואל ר' תנחומא: וכיון שכל המזון שהיא צריכה רק 'חטה ומחצה' אם כן מדוע היא אוספת כל כך הרבה. עונה המדרש: שאמרה שמא יגזור עלי הקדוש ברוך הוא חיים ויהיה לי מוכן לאכול. ומוסיף המדרש: לפיכך אמר שלמה 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם' אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא. ע"כ דברי המדרש. וכבר שאלו המפרשים למה צריך ללמוד דוקא מהנמלה, והרי כל הבני אדם אוספים ומכינים מזון יותר מכדי צורכם, ואדרבה לצורך פרנסתם כולם זריזים ועובדים בחריצות נפלאה, ואם כך מה הצורך ללמוד מהנמלה.

בספר 'באר התורה' מבאר אמנם גם אחרים מכינים להם מאכל, אולם הם עושים זאת רק על חיים שהם נתפשים אצלם במוחש, כלומר הם יכינו מזון לזמן סביר שהם חושבים שיהיו עדיין בחיים, וזה דבר טבעי כי כל הטבע עומל למען עצמו כאשר יש סיכוי סביר שהוא יצטרך דברים הללו. משא"כ הנמלה לא יכולה לחיות יותר מששה חודשים כי אין לה גידים ועצמות, ולא מצאנו נמלה אחת שהאריכה ימים יותר מששה חדשים, ועל מה היא עמילה כ"כ קשה, שמא יגזור חיים על חיים שאינם קיימים כלל, וכאן צריך זירוז גדול. ואת המעלה הזאת יש רק בנמלה. ולזה צריך ללמוד ממנה 'אף אתם התקינו מצוות מן העוה"ז לעוה"ב'. כלומר היות והעוה"ב אינו נתפס בחוש, כי אדם בעודו חי אינו חושב על החיים שאחר המיתה שלו, ולכן קיימת בו עצלות גדולה. ולכן אמר שלמה בוא ותלמד מהנמלה, כי צריכים ללמוד זריזות גם על חיים שאינם נראים, גם על חיים שלא נתפסים בחוש.
ובאמת שעומק הדברים האדם הורגל לראות ולהרגיש את העולם הזה כמקור חייו, ולכן כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, הוא עומל ללא ליאות כדי להמשיך את חיותו. ולעומת זאת את חיי העוה"ב שהם חיי הנצח שלו, אין האדם רואה שם את עיקר חייו, ולכן בעבורו אלו הם חיים משניים, ומזה נובעת העצלות להשיג חיים אלו. אבל אם האדם היה משריש בליבו כי רק חיי הנצח הם החיים האמיתיים, וחיי העוה"ז הם חיים משניים, או רק אמצעיים כדי שיוכל להגיע לחיי הנצח, אז היה עובד בהיפך, כל אשר לאיש היה נותן בעד חיי הנצח, וחיי הנצח היו אלו החיים שנתפסים אצלו בחוש, כי בעד דבר שאדם רואה ומאמין הוא מוכן למסור נפש והוא מפעיל כוחות על טבעיים להשיג מבוקשו.

והנה כשנדקדק בפסוק הזה נמצא שיש לימוד נוסף הרי הכתוב אומר 'ראה דרכיה וחכם', ולכאורה היה לו לומר 'ראה דרכיה ולמד ממנה'. ומהו 'וחכם'. בספר 'באר יצחק' מביא את דבריו של בעל הנתיבות בספרו 'נחלת יעקב' שביאר: הנמלה הרי היא מוגדרת בפי חז"ל (עירובין ק' ע"ב) כשומרת את עצמה מהגזל שכך אמרו אלמלי נתנה תורה היינו לומדים גזל מנמלה. אולם אם נתבונן במעשיה נמצא כי נמלה זו כל מעשיה גזל הם, שהרי כל מה שהיא אוספת לעצמה גוזלת היא מבעל השדה, אכן גזלנית היא, אלא שרק 'מחברתה' אינה גוזלת. ומכאן ילמד האדם כיצד יראו חייו אם ילך על פי דרכי השכל והנימוס, ולא על פי המוסר האלוקי של התורה, הרי שהמוסר האנושי ללא עול מלכות שמים ודרך התורה, יוביל את האדם לדרך הנמלה. יכול הוא להשיג את כל הונו ע"י הגזל, בד בבד עם זהירות מדומה מגזל הנובעת מדרכי הנימוס, יהיה בעל הליכות ונימוסים אנושיים ומחבירו אכן לא יגזול, אך מהאחר גנוב יגנוב. ולכן אמר שלמה 'ראה דרכיה וחכם' צא ולמד ממעשה הנמלה אך 'וחכם', תחכים אתה בדרכך שלך, כי 'ראשית חכמה יראת ה' הרוצה להיות מושלם מוכרח הוא ליראת שמים לשופטים ושוטרים עפ"י דרך התורה.

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב משה דיין