כבוד הרב שלום רב,

לפני מספר חודשים הייתי טרוד מאוד בעבודתי, והיה לי משחק מחשב שהיה מסיח את דעתי ממנה. במצוקתי נשבעתי ונדרתי נדר שלא לשחק בו עוד, אציין כי השבועה נעשתה בלא הזכרת שם שמיים, וכי הנדר נעשה בלשון שבועה ("הריני נשבע שבועה ונודר נדר שלא לשחק עוד במשחק זה... קונם שלא אשחק עוד במשחק זה".

בינתיים, ברוך ה', פחת הלחץ בעבודתי, והפרנסה עדיין טובה, והנדר גרם לי צער וייסורים. בשל חשש מהקורונה לא הלכתי לבית הכנסת להתרת הנדר על ידי תלמיד חכם ולא הלכתי למניין לתפילת "כל נדרי", אלא התפללתי "כל נדרי" וקריאת שמע בביתי, ביקשתי סליחה ומחילה מן הקב"ה על שאיני יכול לעמוד בנדרי, ותרמתי ללימוד תורה בישיבתכם.

שאלתי היא כפולה: ראשית, האם בשל הלשון הלא תקינה יש כאן בכלל שבועה או נדר התופסים? ושנית, אם אכן חטאתי ונכנעתי לחולשות הנפש, כיצד אוכל לכפר עד שתעבור רעת הקורונה מן העולם, ואשאל על נדרי? אני באמת חושש ללכת לבית הכנסת ולהתיר את הנדר (אם אומנם קיים) על ידי בית דין של שלושה...

אציין כי למדתי לקח חשוב מאוד מן הפרשה - גם כאשר הנפש במצוקה, לא טוב להישבע ולנדור... בעזרת השם (ובלי נדר) אשתדל מאוד שלא להיכשל בכך שוב.

בתודה וברכה,
י.כ.