שלום כבוד הרב. אני כרגע בחורה "מתחרדת". כל הזמן כשאני מגיעה לבית יוצא לי לשמוע שמדברים על אנשים.. אפילו לא במתכוון וממש קשה לי עם זה. אני לפעמים קמה והולכת אבל בד"כ אני לא מספיקה כי תוך שניה אפשר להגיד מה שרוצים ועד שסיימו עדיין אני בטווח השמיעה של הדברים..
מה עוד שאני משתדלת לשתוק כדי לא להיות מעורבת ולצערי קורה שאני נופלת ונעשית לשותפה ואח"כ מתחרטת שפתחתי את הפה...
דבר נוסף מה לעשות במקרה שאני מזכירה מישהו ולא חשבתי שהולכים להגיד עליו משהו רע, בן אדם רגיל וטוב סך הכל (אפילו ילד) ואחרי שהזכרתי מישהו יכול לדבר ולכלכלך כתוצאה מזה שהזכרתי אותו. עדיין נחשב לי שעברתי על אבק לשון הרע? זה כבר לא תלוי בי... אני אשתוק כל החיים? קשה לי מאוד להעיר למשפחה שלי כאילו אני איזה "צדקת" ולא רוצה לגרום חלילה שיהיו אנטי כלפי התהליך שאני עוברת לכן אני לא יכולה להתרחק לגמרי ולהתבודד, גם לי זה קשה.. מה הרב מציע?