שלום רב,
נכון שהקב"ה הבטיח שלפני ביאת המשיח הוא יגאל אותנו כפי שכתוב בנביא ובפסוקים שם, אולם לא צריך שיהיה לנו מדינה לקיים הבטחה זו. מאז ומתמיד יהודים עלו לארץ ישראל וכבר לפני חמש מאות שנה בתקופת האריז"ל והבית יוסף צפת וטבריה היו מיושבות ביהודים. רחובות כבר בת 120 שנה ותל אביב נבנתה הרבה לפני קום המדינה. א"כ הקמת המדינה לא הוותה חלק מתהליך קיבוץ עם ישראל.
אגב, השנה שאלו אותי מדוע שלא נשמח ביום העצמאות כיון ויש לנו מדינה עם ביטחון ואנו יכולים ללכת ברחובות עם כיפה וציציות בחוץ מבלי לפחד, ואף שהמדינה עקרה ומנסה לעקור את התורה ועל זה לא נשמח, מ"מ על החלק הטוב שבדבר נשמח.
ועניתי על כך במשל: היה אדם אחד עם מחלה ממארת ברגליו, יום אחד החליטו הרופאים לדון האם לנסות לרפאות את המחלה אבל יש סיכוי שהיא תחזור, או לעקור לגמרי את רגליו ואז המחלה לא תחזור לעולם. בסופו של דבר החליטו הרופאים לחתוך את חצי גופו התחתון ולאחר שהניתוח עבר בהצלחה אותו אדם שכב 'צמח' במיטתו אבל חי וללא המחלה. שנה לאחר מכן, האם בניו יחגגו באותו התאריך של הניתוח על כך שאביהם ניצל ממות לחיים? כמובן שלא, כי לשכב 'צמח' במיטה זה לא נקרא חיים.
והנמשל מובן: היינו בגולה, היו מציקים לנו ומנסים להשמיד אותנו אבל היינו דבוקים בתורה ובקב"ה. הקימו מדינה, אבל המטרה הייתה לבנות מדינה 'חופשית' - חופשית מכל מצוות ('להיות עם חופשי בארצנו') ללא תורה ויהדות. עכשיו אנחנו חיים לכאורה במדינה ביטחונית וכלכלית, אבל אפשר לקרוא לזה חיים? מליון וחצי ילדים בבתי הספר אינם יודעים מהי תורה זה נקרא חיים?! אפשר לחגוג באותו יום שניצלנו ממות לחיים?! באנו לעולם הזא כדי לקיים תורה ומצוות ולא כדי לחיות בביטחון, למרות שזה נצרך אבל זה לא תחליף למטרה, להיות דבוקים בהשם ובתורה.
בברכה.