כותב:
קטגוריה: דברי הרב
רק על ידי התורה אפשר להתגבר על היצר הרע, ומי שלא לומד תורה לא יכול להחזיק מעמד בקיום המצוות.
כל חיי האדם הם מלחמה בין גוף לנשמה, הגוף מושכו לתענוגים ותאוות לאכילה ושתיה, והנשמה מושכת אותו לקדושה ולטהרה. ולכן, כשאדם שומע על צדיקים, על רשב"י על האר"י הקדוש על האור החיים הק', ועל שאר הצדיקים, הוא רוצה להיות כמוהם, הוא מתלהב. ואילו כשיוצא לרחוב פוגש חברים והולך אחר שרירות ליבו. כי כששומע צדיקים מתעוררת הנשמה שלו, היא רוצה ג"כ, כששומע תאוות מתעורר הגוף. ותפקידו של האדם להגביר את הנשמה על הגוף, שהנשמה תהיה המושלת בגוף, והיא תוביל את הגוף ולא להפך. להגביר את כח הנשמה.

משכן הנשמה בגוף היא במוח, התפקיד שלה הוא לתת הוראות לגוף ולשלוט בגוף וכל תולדותיו. הלב הוא מקור התאוות ומשכן היצר. ועל זה אמר הכתוב (סוף שלח) ולא תתורו אחרי לבבכם שהלב לא יהיה הקטר בחיים, שלא יוביל אותך. כולו חמדה, העין רואה והלב חומד.
והנה תרבות הנכרים היא רק הגברת תאוות ויצרים, רדיפה אחר הנאות, והתוצאות הן חורבן העולם, הכל הרוס, הימורים וסמים ותוצאותיהם. איש את רעהו חיים בלעו, אמר נבל בלבו ויצר מחשבות ליבו רק רע כל היום.
כשהלב בעל הבית אדם יורד לדרגת בהמה, הוא חיה טורפת ושפל אדם, וכשהמוח בעל הבית אדם הוא כמלאך.

א"כ איפוא, התפקיד שלנו הוא להשליט את כחות הנשמה על כחות הגוף, ואיך עושים זאת רק על ידי התורה. וכמאמרם ז"ל (קידושין דף ל, ב) הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו .. תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנא' הלא כה דברי כאש נאם ד' וכפטיש יפוצץ סלע.

הקב"ה שברא את הגוף אומר לנו שהדרך להשליט את המח זה באמצעות לימוד התורה, שיעורי מוסר, בקביעות, ורק על ידי זה ניתן לשנות הרגלים רעים, תכונות רעות, יצרים קשים ומידות רעות. וזו מציאות. הנה אדם בא לדרשה, כ"ש כשקובע עיתים לתורה, שובר יצרים. בחור שחזר בתשובה, אם לא קובע עיתים לתורה לא תחזיק תשובתו מעמד, אם תחזיק הכיפה מעמד על ראשו היא תהיה נס להתנוסס. אין מציאות שיחזיק בזה. הנה עם יצא ממצרים וראו עשרת מכות, עמוד אש עמוד ענן, דם צפרדע כינים ערוב וקריעת ים סוף. ובאים להר סיני למט שערי קדושה - ויהי בעת נסיון, עשו עגל מסכה. מדוע? כי כח היצר הוא חזק ואין מציאות לשברו בלי שיעורי תורה. גם אם תראה את משה רבינו ואליהו הנביא ותניח כיפה על הראש, יבוא השועל היצר ויקח את זה. (משלי ד) החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך.  אמר שלמה המלך אל תעזוב את המוסר, (משלי ו) [בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך: כי נר מצוה ותורה אור] ודרך חיים תוכחות מוסר. יש לקחת את המוסר כאורח חיים - דרך חיים תוכחות מוסר. כי זה מראה הדרך וזה בונה. אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין (משלי טו). מי ששומע מוסר מסיק מסקנות והולך קדימה, מורה בעצמו שהוא חכם. אדם לא אוהב לשמוע מוסר ולהשתנות, וזה החורבן שלו, שנשאר תקוע בחסרונותיו. ובפרט למה שאמרנו בשבוע שעבר עיר פרא אדם יולד (איוב יא) כל אדם נולד פרא אדם, אם חרדי אם חילוני, במה זה מתבטא? כל אדם נולד במידות רעות, אין זה שייך לסוג הבית בו נולד, הוא נולד עם קנאה כעס, תאוות וחמדת ממון, וכמה שנולד ביותר מידות רעות הוא יותר בהמה, אולם כל אדם נולד עיר פרא, בהמה. והתפקיד שלו לעדן את עצמו ולהפוך את עצמו ל"אדם יוולד". אימרו זאת לאדם חילוני, אתגר לשבור מידות רעות, הגאוה והכעס והקנאה. אין לחילונים כלים לכך, להפך, ככל שעובר הזמן הוא הולך ומגביר המידות הללו בקרבו. אבל בני תורה, בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ראו את הבחורים בישיבה, באים ושואלים הזהו פלוני? איזה הנהגות! איזו אצילות! איזו רגישות! איזו הבנה!

ולפעמים חילונים שואלים על חבריהם, רואים אותם, כמו מלאכים, ושואלים איך זה? איך הם השתנו כ"כ, חיו כמוני בזלזול בחיים, ואיך נהפכו לאדם? ולכן המסקנא שלהם היא שעשו להם שטיפת מח. ולמה? כי הוא בוחן אותם לפי הכלים שלו, לפי המושגים שלו, ולפי כלים אלו הוא צודק בהחלט, אי אפשר להשתנות. הרי הוא לא היה בשיעור תורה, הוא לא יודע מה כח של מוסר, לא טעם טעם תורה, ולא הרגיש את צוף מתיקותה, הוא לא יודע מה ביקורת בונה עושה לאדם. אז המסקנא שלו היא הוא "התחרפן". הוא נוער כעיר על אותו חבר ש"אדם נולד", הוא אומר לפתע מילים טובות, וחברו החילוני כולו בהמה, חי בחיי הרפת, הוא משליט את גופו שישלוט על השכל, וכל יצר מחשבות ליבם רק איך להגביר תאוות. אנחנו לומדים איך לשבור תאוות, איך להתנתק מהם, איך להגמל מהם. להיות יותר אדם, פחות בהמה. עוד התחשלות ועוד עליה עוד שבירה ועוד השתחררות מכבלי היצר והמידות. ובזה אנו ממלאים את תפקידנו, לייצר אדם.

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב דניאל זר