שמו של משה החייט, נודע לשם ולתהילה בכל רחבי האזור. הכל דיברו בשבחו, היללו את מעשה ידיו, אמרו שטרם היה חייט כה דייקן ומושלם. כל בגד שיצא מתחת ידיו - היה כליל השלמות וכליל המעלות, כל מלבוש שתפר הפליא את כל רואיו, כל חליפה שהשלים - הותירה את צופיה פעורי פה מהתפעלות...
אין פלא אפוא, כי כשהפריץ המחוזי החליט לתפור לעצמו חליפה חדשה, מיהרו משרתיו להזמין את משה החייט. הפריץ הגיש לו בד יקר ערך, שעלותו היתה גבוהה שבעתיים מהרגיל. הבד היה בעל איכות נדירה, שילוב של משי וארגמן בצבעים ססגוניים ונאים. הפריץ הגיש את הבד למשה החייט בעיניים בורקות, שהשתקפו מהן ציפיותיו הגדולות לרגע בו ילבש חליפה העשויה היטב מבד ייחודי זה...
נרגש עד אין קץ החל משה במלאכה, חותך את הבד לפי המידה המדוייקת, ומתחיל במלאכת התפירה בדייקנות מוקפדת. הבד החל לובש צורת חליפה, גזרות הפכו לשרוולים ופינות קיבלו כפתורים, ואט אט ראה משה כי החליפה המיוחדת קורמת עור וגידים, בד וחוטים. משה השקיע בחליפה את מיטב כוחותיו ונסיונו, ושמח לראות כי החליפה הולכת והופכת הרבה יותר מושלמת ממושלמת...
את החליפה הנאה, הציג משה בגאווה לא מוסתרת בכניסה לחנותו, והוסיף ושיפר, הוסיף ופיאר. רק כשהגיע למסקנה כי החליפה כבר הגיעה לשיא הפאר ואין עוד חליפה כה מהודרת במחוז כולו ואולי גם במדינה כולה - יצא לעבר ארמון הפריץ. כמלך בגדוד הסתובב משה בחוצות העיר, פניו קורנות באושר, תוך שהוא מתעכב קמעא ליד מכריו, להראותם את יצירת הפאר שהוציא תחת ידיו.
משה נכנס לחדרו של הפריץ, כשהחליפה בידו. 'אדוני הפריץ!' אמר בקול, 'הבאתי לך חליפה כמו שרק משה יכול לעשות... חליפה מושקעת ומהודרת, מאובזרת ומפוארת. חליפה שאין להשיג כדוגמתה, ורק אני יכול לבצע פלא שכזה!' - חזר משה וטפח על שכם עצמו...
ואז, הוא הגיש את החליפה לפריץ, וציפה לתגובה המומה על הפאר, אלא שלא כך קרה - - -
הפריץ הביט בחליפה לרגע, ואז - לנגד עיניו המשתאות של משה, העווה את פניו בזלזול והשליך את החליפה מידיו. 'בוש והיכלם!' - קרא לעבר החייט האומלל, 'הלזה חליפה נאה ייקרא? זו חליפה פשוטה ביותר, עלובה בצורתה, נראית זוועה. לקחת את הבד היקר ביותר, והפכת אותו לתלולית בד עכורה ועבשה. האינך מתבייש להציגה בכזו שמחה ואושר? הרי הרסת את הבד היקר, ויצרת חליפה מכוערת ודוחה!'
משה עמד המום, בוש, נכלם, נסער, ושבור לב. הרי החליפה היתה כה יפה, סחטה קריאות התפעלות מכל רואיה. איך יתכן שדווקא הפריץ דוחה אותה בשאט נפש? איך יתכן שבעיניו היא נראית כה מכוערת? הוא הרים את החליפה ומיד נשא רגליו ונמלט מהמקום, היישר לבית הרבי - הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע, לבקש את עצתו...
כשנכנס, פרץ בבכי מר, וסיפר לרבי את כל הקורות אותו. בקול סדוק סיפר על השקעתו המרובה בחליפה, על אושרו וגאוותו לנוכח יופיה ופארה, ועל האכזבה הקשה בביתו של הפריץ, כשלבו נשבר ונפשו התרסקה...
הרבי הקשיב לו בחום, הרהר שעה קלה, והורה לו הוראה מעוררת תמיהה: 'שוב לביתך, תפרום את החליפה ותתפור אותה מחדש, בדיוק לפי התוכנית המקורית, אל תוסיף ואל תוריד דבר. תפרום ותתפור בשנית, ותגיש את החליפה לפריץ!' למרות פליאתו הרבה מההוראה המפתיעה, הן איזו תועלת יכולה לצמוח מפרימת החליפה ותפירתה מחדש בדייקנות מוחלטת - משה עשה כמצוות רבו, והביא את החליפה התפורה מחדש לפני הפריץ.
תגובת הפריץ הפתיעה אותו לחלוטין: 'אוהו', קרא בהתפעלות, 'זו חליפה מהודרת! לכך פיללתי, לחליפה כזו ציפיתי! עכשיו רואים כאן חליפה יפה ומפוארת, שכבוד יהיה לפריץ כמוני ללובשה. צא לחדר האוצרות ובקש שם את שכרך במלואו, אכן - הוצאת תחת ידך יצירה מושלמת ומפוארת, חליפה נהדרת ויוקרתית!'
משה יצא מעודד ומחוזק, ומיהר שוב לבית הרבי, לבשרו על החליפה שהתקבלה בכבוד ובחן, ולשאול את השאלה שהטרידה אותו כל כך: 'אינני מבין', שאל את הרבי בשפל קול, 'לא הבנתי מה נשתנתה החליפה הזו מקודמתה? הרי נתפרו באותה צורה ולפי אותה תוכנית, כיצד ידע הרבי כי אם אפרום ואתפור את החליפה מחדש - כי אז תמצא חן וחסד אצל הפריץ?'
חייך הרבי והשיב: 'הבדל מהותי יש בין החליפה הראשונה לשניה, הבדל תהומי ומשמעותי מאוד: הלא תזכור, כי את החליפה הראשונה תפרת מתוך גאווה עצמית, כשחשת שמשה החייט - הוא מי יודע מה... החייט הנבחר, שקיבל את הבד הנבחר, להכין את החליפה הנבחרת... הרגשת בשיא העולם, הסתובבת בגאווה עצומה...
אחרי שנשבר ליבך לנוכח תגובת הפריץ, אחרי שכבר ירדת ממרומי האולימפוס והבנת שכוחך ועוצם ידך לא הוביל אותך ליצירת הפאר שחשבת עליה, ניגשת למלאכת התפירה השניה בצניעות, בענווה, בנמיכות רוח. על כך כבר קובע הפסוק 'ולענווים יתן חן', הענווה והצניעות נותנות חן לפרי מעשי ידיך...
אין פלא כי החליפה השניה מצאה חן בעיני הפריץ, שבתה את לבו וכבשה את נפשו, למרות שהיתה זהה לחלוטין לחליפה הראשונה, אך הבדל גדול היה ביניהן: החליפה שנוצרה בגאווה - הפכה לדחויה, למבוזה, למושפלת. החליפה שנוצרה מתוך ענווה וצניעות - זכתה בכבוד והערכה, חן וחסד נסוך עליה...'
הרבי סיים את דבריו, וכדאי שהתובנה העולה מהם תהדהד גם באוזנינו: התוצאה המושלמת ומעוררת ההערכה, תושג רק בצניעות, בענווה, ביצירתה ללא גאווה וגדולה. הסיפור הזה המובא בספר 'עלינו לשבח' מלמד, כי אף שאנשים רבים בינינו מוכשרים, חכמים, נבונים ועשירים, בעלי יכולות ואמצעים, ולמרות זאת - ככל שנחוש יותר שאלו מתנות שמים ולא מכוחנו ומגבורת ידינו - כך תשרה הברכה וההצלחה במעשינו, ונישא חן וחסד בכל פעולותינו ובעיני כל רואינו!
חליפה חדשה
מדוע הרבי אמר לתופר לפרום את החליפה ולתופרה שוב באותה מידה בדיוק...
תגיות:
כניסות: 5901
אהבתם? תנסו גם את אלו
-
שבת ששווה מליוניםסיפורים מהחיים
-
גזרה גזרתיהילולת צדיקים
-
שירה שמביאה דירהסיפורים מהחיים
-
תגלית מתוך הכלאסיפורים מהחיים
-
הגמרא של לייבלהסיפורים מהחיים
-
הפתרון נמצא בכותלסיפורים מהחיים
תכנים אחרונים מאת הרב אשר קובלסקי