שעה שהצילה חיים

הקריאות המשולהבות בשנאת ישראל תהומית, לא הותירו מקום לספק בכוונות הפורעים. 'איטבח אל יאהוד!' – קראו הפורעים הערבים באותה שבת קודש אומללה, בה פרצו מאורעות תרפ"ט בחברון. 'ג'יהאד, ג'יהאד!' – קראו חמומי המוח בקול אדיר ומפחיד, ובאכזריות שאין לה גבול יצאו לרצוח ולטבוח ביהודי חברון, בהם גם תלמידי ישיבת חברון. למעלה מ-100 יהודים נרצחו אז על קידוש ה', הי"ד, כשהרשעים משתוללים בחמת זעם, והורגים ובוזזים מכל הבא ליד...
אחת הקריאות שחזרה על עצמה אינספור פעמים, היתה הקריאה 'איפה יוסוף?! איפה יוסוף?!' – שהפורעים לא הפסיקו לצווח, מחפשים בעיניהם את הגאון רבי חיים יוסף הלוי דינקליס זצ"ל – מחבר ספרי 'אמונת יוסף' ו'דעת יוסף', שהיה אז אברך צעיר מתלמידי ישיבת 'חברון'. הכרת פניו ענתה בו בגאון הצעיר כי לגדולות נועד, עיניו החכמות ותואר פניו המאיר היו לצנינים בעיני הערבים, ועתה ביקשו הרשעים לכלות דווקא בו את זעמם החולני...

אך כל קריאותיהם וחיפושיהם לא הניבו דבר. רבי יוסף נעלם כאילו בלעה אותו האדמה, כל נסיונות הערבים למוצאו ולכלות בו את זעמם נכשלו כישלון חרוץ. הם עברו בית אחר בית, סימטה אחר סימטה, שואגים 'איפה יוסוף?!' ככפירים לטרף, אך לא מצאו לא אותו ולא את רעייתו. באותה שבת אומללה, באופן מפתיע ולא צפוי, שהו רבי חיים יוסף ומשפחתו בירושלים, ומעשה שהיה כך היה:
ביום חמישי שלפני אותה שבת, נערכה בירושלים חתונה של אחד מבני ישיבת חברון, הגאון רבי זיסל שפירא זצ"ל. רבי חיים יוסף נסע עם רעייתו לחתונה, והם שהו בירושלים עד יום ששי בבוקר, אז מיהרו אל התחנה המרכזית לחפש אוטובוס שיסיעם לחברון מוקדם ככל האפשר.
אלא שהשעות חולפות עוברות, והאוטובוס איננו. רבי חיים יוסף ורעייתו עומדים בתחנה וממתינים בחוסר סבלנות, וכשהתקרבה שעת הצהריים, אמר רבי חיים יוסף לרעייתו: 'אם האוטובוס יגיע עד חצות, נעלה עליו ונשבות את השבת בחברון, בביתנו, כמתוכנן. אך אם האוטובוס לא יגיע עד חצות היום – כי אז כבר מאוחר מדי לצאת, זה קרוב מדי לשבת. נישאר בירושלים ונשבות כאן, מפני כבוד השבת!'

ואכן, הדקות חולפות עוברות, ושעת חצות הגיעה – כשיחד עימה הגיע כמובן גם האוטובוס לחברון... רבי חיים יוסף ורעייתו אפילו אינם מתלבטים, ברור כי למרות אי הנעימות להתארח בעיר לא להם, ולמרות שציפו ותכננו לשבות בחברון, זהו בדיוק הרגע בו ישנו תוכניות וישבתו בירושלים. 'הרי לא נוכל לצאת לדרך לאחר חצות היום', מסביר רבי חיים יוסף לרעייתו, 'כיצד נוכל לקבל את פני השבת ברוגע ובשלווה כשזה עתה באנו מהדרך?' – מסכימה גם רעייתו.
כך נותרו רבי חיים יוסף ורעייתו בירושלים, מתוך מטרה לקבל פני שבת בכבוד, ברוגע, ובשלווה. במוצאי שבת התברר, כי החלטה זו הצילה אותם ממוות לחיים, 'תוספת שבת' זיכתה אותם בחיים במתנה, פשוט כך!

סיפור נפלא זה, המלמד עד כמה גדול כוחה של הקדמת קבלת השבת להציל חיים ממש, מובא בספר 'זכור לדוד' מפי רבי דוד פרנקל זצ"ל כדי ללמדנו מה רבה עוצמתה של תוספת שבת, עד כמה היא יכולה לחולל מופתים וישועות גם בדרך על טבעית, עד להצלת חיים ממש. הגילוי הזה כבר נחשף ב'פרי מגדים', שכותב כי כל המוסיף מחול על הקודש ומקדים לקבל פני שבת - מוסיפים לו חיים, כפי שהוכח בסיפור הזה שתוספת שבת הביאה חיים בכנפיה.
הבה נקבל את המתנה הנפלאה של תוספת שבת. לא מוטל עלינו להקדים מחצות היום, אך בוודאי נוכל לזכות להוסיף עד כמה דקות יקרות של שבת על חשבון ימי המעשה. אנשים משקיעים כוחות ומאמצים כדי לשפר את הבריאות ולהטיב את איכות חייהם כדי לזכות בחיים ארוכים ומאושרים, כשהדבר בהישג ידם בכמה דקות בלבד, יקרות וקסומות.
הבה נקדים לקבל פני שבת, כי תוספת שבת מאריכת חיים, מקרבת את הגאולה, ומעטרת את מקדימי קבלת השבת באינסוף שמחה ורוגע, שפע ברכה וישועות לרוב!