החייט מלובלין

בלובלין היה מנהג כשהיה נפטר הרב של העיר ורצו למנות רב חדש אז לפני פטירת רב של העיר היו שואלים אותו את מי למנות רב במקומו, ככה היה נהוג שם. ואז בזמנם היה רב שהיה תלמיד חכם גדול ועמד ללכת לעולמו, אמרו לו, "את מי להשים במקומך?". ענה להם הרב, "אחרי שאמות האדם הראשון שיהיה חולה והוא עומד למות תשאלו אותו". עכשיו לובלין היא עיר ענקית, אז איך ידעו מי חולה ראשון, הלכו לחברת קדישא ואמרו, "כל יהודי שחולה תודיעו לנו". כעבור שלושים יום הגיעו אליהם חברת קדישא ואמרו, "יש איזה חייט אחד והוא עומד למות, הוא חולה מסוכן". מהר הם רצו אליו והגיעו לביתו, הם ראו בית פשוט והבית עומד ליפול, נכנסו אצלו ואמרו לו, "הרב שלנו עכשיו נפטר, כבודו יגיד לנו מי ימלא מקום הרב הצדיק?". אמר להם בתמיהה, "מה זה רב?". השיבו לו, "מה זה מה זה רב?! רב זה אחד שפוסק מה מותר ומה אסור, בשר וחלב". אמר להם החייט, "מה אסור לערבב בשר וחלב?". הם מסכנים לא יודעים מה לעשות, הרב שלח אותנו לזה והוא הראשון ואין אף אחד אחר. אמרו לו השליחים, "תראה אנחנו לא באנו אליך סתם, שלח אותנו רב העיר, הרב אמר שנבוא לאדם הראשון שיהיה חולה, ניגש אליו ונשאל אותו מי הרב שיהיה אחריו, אנחנו רוצים לדעת מי רב אחריך". "אני לא יודע מה זה רב, מה אתם רוצים ממני".

הם לא יודעו מה לעשות, אז הם בסוף אמרו לו, "בכל עיר יש רבנים גדולים, הרבה רבנים ראשיים תלמידי חכמים, אנחנו נאמר לך שמות של ערים ואתה תגיד לנו לאיזה עיר ללכת". השיב החייט, "בסדר, אוסטרה, לכו לאוסטרה". הם שמעו את זה, אמרו "טוב תודה", וכאשר עמדו ללכת החייט קרא להם חזרה, "ואם הוא לא ירצה לבוא עמכם מה תעשו?".  אמרו "באמת מה נעשה?", אמר להם "תגידו לו שהחייט מלובלין שלח אותו אליכם". הם באו לצאת ולפתע שמעו אותו צועק שמע ישראל ונפטר. עשו לו הלוויה גדולה ועוד איפה קברו אותו, קברו אותו ליד הרב של העיר. הלכו לאוסטרה ושם הלכו לרב העיר שהיה תלמיד חכם גדול מאוד אבל מה הרב הזה הוא ואבות אבותיו היו רבנים בעיר הזאת,הוא היה מאוד קשור לעיר והציבור אהב אותו והוא אהב את הציבור והוא היה מרוצה והוא לא רצה לעזוב, אז באו להגיד לו שיבוא יהיה רב העיר של לובלין אך הוא אמר, "בשום פנים ואופן, מפה אני לא רוצה ללכת", אז אמרו לו "אנחנו לא באנו על דעת עצמנו, שלח אותנו החייט מלובלין שנפטר לפני כמה ימים". הוא רק שמע את זה נפל על הרצפה והחל לבכות ולצעוק, איזה בכיות, התחיל להספיד אותו. הם נבהלו, מי זה החייט, הם לא הבינו את פשר הדבר. "תראו הייתם מדברים איתי על כל ההון שבעולם לא הייתי בא עמכם אך אם כבר עברתם דרכו והוא שלח אתכם אין לי ברירה ואני אבוא". בעיר שמעו שהוא רוצה לעזוב כולם הצטערו, מה איך, אך הדגיש ואמר להם, "תבינו אני לא הולך על דעת עצמי, אני לא רוצה ללכת, אני רוצה להישאר אך יש פה ציווי של אדם גדול מאוד שאני לא יכול לסרב".

לאחר מכן הוא הלך איתם לעיר ועשו לו קבלת פנים בכל העיר והייתה התלהבות גדולה ושמה שאלו אותו השליחים, "תגיד מי זה החייט הזה שכבוד הרב כל כך בוכה עליו וכל כך מתלהב מהדיבור שלו?". אמר להם, "בואו אני אגיד לכם משהו, כל לילה הייתי בעיר אוסטרה והייתי נכנס לבית כנסת מאוחר בלילה וסוגר את הבית כנסת עליי, אני לבד נמצא בתוך בית הכנסת, עושה תיקון חצות ויושב ולומד. לילה אחד אני יושב ופתאום אני שומע פסיעות, נבהלתי, אני מסתכל ומי זה היה, החייט הזה. אמרתי לו, "תגיד לי סליחה מכבודו אבל איך נכנסת? הכל פה סגור". "ואיך אני אצא אתה לא שואל אותי?", הוא ענה לי. שאלתי אותו, "מה רצית?" והחייט השיב לי, "אני שלח אותי אליהו הנביא להגיד לך, אתה הרב של העיר? פה בעיר יש הרבה אנשים שעושים עבירות חמורות וזה מביא קטרוגים וצרות, תוכיח אותם חזק על הנושא הזה". עניתי, "אליהו הביא שלח אותך אליי? אתה רוצה שאני אעשה את מה שאתה אומר אז אני גם רוצה לראות את אליהו הנביא". אמר לי, "אליהו הנביא זה לא ככה, לראות אותו אפשר גם להתעלף, פחד לראות אותו". אך התעקשתי, "לא, אני רוצה בכל זאת לראות אותו". הוא הוציא מטפחת מהכיס והעביר לי על הפנים, אותו רגע שהמטפחת על הפנים ראיתי אור גדול וראיתי את אליהו הנביא מול הפנים שלי ומהפחד שראיתי את הפנים שלו התעלפתי על המקום. לאחר מכן החייט העיר אותי ואז הבנתי מי הבן אדם הזה והוא נעלם. עכשיו תבינו מי זה החייט הזה אבל אני משער שזה אחד מל"ו צדיקים נסתרים". זכותם תגן עלינו אמן.