משנה ה

הקדמה למשנה:
יוסי בן יוחנן חי בתקופת הזוגות, והוא היה אב בית הדין, והיה חכם גדול, בן זוגו היה יוסי בן יועזר שהיה נשיא, והגמרא במסכת סוטה (דף מז' עמוד א') אומרת "משמתו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן בטלו האשכולות", והגמרא מפרשת הכוונה "בטלו האשכולות" היינו שהכל היה בם, משום שעד ימיהם לא היתה שום מחלוקת בישראל בהלכה בין חכמי ישראל, וכולם היו אומרים דברי תורה ברורים כמו משה שקיבל מסיני, ורק בסוף ימיהם נחלקו בדבר הסמיכה ביום טוב. 

ביאור המשנה:
יוסי בן יוחנן איש ירושלים - יוסי בן יוחנן היה נמצא בירושלים, ועיין בפרק א' משנה ג', להסבר המילה "איש".
אומר - היינו שהיה רגיל לומר דבר זה, (ועיין פרק א' משנה ב').
יהי ביתך פתוח לרוחה- שהבית שלך יהיה פתוח לרוחה כדי שאורחים יוכלו לבא אליך, ויהיה הבית שלך פתוח כמו ביתו של אברהם אבינו, שהיה פתוח מארבע רוחות השמים, כדי שאם אורח יבוא מכל כיוון הוא יוכל להיכנס לבית ישר, ולא יצטרך להקיף כדי למצוא את הפתח (רבי עובדיה מברטנורא).
ויהיו עניים בני ביתך - רבנו יונה מפרש במאמר זה שני פירושים, הפירוש הראשון לגבי אדם שיש לו עבדים שהם עובדים אצלו בביתו ומשמשים אותו, לזה התנא רושם שיהיו העניים הם שישמשו אותך, ולא עבדים ושפחות מאומות העולם, ונמצא עושה מצוה בזה שנותן לעניים עבודה, ועל ידי כך הם מתפרנסים בכבוד, (ומוטב שיהנו עם ישראל מכספו ולא גוים- הוספת פירושו של רבי עובדיה מברטנורא), וכך יוצא שאותם העניים הם בני ביתך שעושים לך את העבודה, הפירוש השני שתקבל עניים בשמחה ובסבר פנים יפותו, ותדאג להם לאכילה ולשתיה, ותתן להם רשות לעשות ככל שהם רוצים כמו שאדם נותן רשות לבני ביתו, ועל ידי כך הם לא יתבישו לבוא אליך כי הם רואים שאתה מכבדם ונותן להם כל טוב.
ואל תרבה שיחה עם האשה - התנא הזהיר שלא להרבות שיחה עם האשה זה דווקא בדברי הבל שאין בהם שום צורך, אבל בדברים שיש בהם צורך הבית, או בענייני ההוצאות וההכנסות, ושאר דברים שהם בכלל הדברים שצריכים על זה התנא לא דיבר (מאירי).
באשתו אמרו - מה שתנא הזהיר שלא להרבות שיחה בדברי הבל שאין בהם שום צורך עם האשה, זה מדובר באשתו.
קל וחומר באשת חברו - שלא להרבות שיחה עם אשת חברו.
מכאן אמרו חכמים - המימרא "מכאן אמרו חכמים..." זה לא מדברי יוסי בן יוחנן, אלא רבי יהודה הנשיא כתב זאת, היינו שמדברי יוסי בן יוחנן חכמים למדו לומר שאדם גורם רעה לעצמו.
כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו- על ידי שמספר לאשתו כל מה שקרה איתו, ואיך פלוני העליבו, ואיך לא התנהגו כלפיו יפה, ומתוך שאשתו שומעת כל מה שעשו לו יוצא מזה רעה לעצמו, שגם אשתו בתוך ליבה גם כן מזלזלת בו שאומרת לעצמה "תראו איך מזלזלים בבעלי", וגם על ידי שמספר לו מה שקרה איתו במשך היום והיא שומעת שכך ביישו אותו או העליבו אותו, היא מלמדת אותו להחזיר ריב ומדון, ועל ידי כך נוצר מחלוקת כמו באשתו של קורח.
ובוטל מדברי תורה - כיוון שנמשך בדיבור בדברים בטלים עם האשה נמצא שמאבד את הזמן, ואינו לומד ומתבטל מתורה.
וסופו יורש גיהנם - שמתוך שמרבה לדבר עם האשה, נמצא שאינו יודע הלכות ודינים והוא נמשך אחר אשתו ויבואו לידי עבירה (בשעה שהיא נדה) כיוון שמרבה שיחה איתה, וכמו שהתנא במסכת אבות (פרק ג' משנה יז') "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לידי עבירה", והיא תגרום לו עוד חטאים על ידי קלות דעתה כמו שחוה גרמה לאדם הראשון לחטוא, ובקלות אישה יכולה לפתות את בעלה.

מעשה שהיה:
מעשה היה באדם אחד שהתחיל ללמוד מסכת אבות, וכאשר הגיע למשנה שבה רשום "אל תרבה שיחה עם האישה, באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו", הבין בתמימותו שצריך למעט לדבר עם האישה, ורק מה שהכרחי אז אפשר לדבר עם האישה, ולכן שהתחתן נהג כך, למעט כמה שאפשר מלדבר עם האישה, ולכן אם רצה איזה משהו רמז לה או קרץ לה, עד כאשר הבינה אשתו את כוונתו, בסוף שבעת ימי הברכות שאחר החתונה הכלה באה אל אביה והתחלה לבכות לפניו שבעלה אינו מדבר איתה בקושי, אביה הלך לגאון רבי יהושע ליב דיסקין וסיפר לו מה שקורה עם בתו ובעלה, אמר לו הגאון שאל דאגה הוא יטפל בזה.
הרב שלח לאותו אברך שיבוא לביתו, והנה כאשר האברך בא לרב אימה אחזתו מדוע הרב קורא לי?, ולכן האברך דפק בפחד על דלתות הרב, והשמש של הרב הגיע והכניס את אותו אברך לחדר שהרב שבו היה הרב יושב ולומד, והרב בראותו את האברך הסתכל עליו כמה שניות והמשיך ללמוד, וכך עברו חמש דקות ועוד עשר דקות, והאברך לא ידע מה לעשות האם עליו להישאר עד שהרב יגמור, או הרב לא ראה אותו ולכן הוא יתקרב לרב כדי שירגיש בו, או שהרב אינו רוצה כלל לדבר עימו, אך לא ידע אותו אברך מה לעשות ולכן נשאר על מקומו, וכך עברו עוד עשר דקות ועוד עשר דקות עד שעברו שעתיים שלמות, ואחר שעברו שעתיים קרא הרב אל אשתו הרבנית ושאל אותה שתספר לו מה עשתה בבוקר, ולאיפה היא הלכה, ומה היא קנתה, ומה היא עושה לארוחת הצהריים, ולאחר שסיים הרב לדבר עם אשתו אמר לה תודה והיא חזרה אל המטבח, ואחרי שחזרה הרבנית למטבח הרב רמז לאותו אברך שיכול ללכת.
כעבור מספר שנים סיפר אותו אברך שהוא למד שני כללים יסודיים: 1. הוא הבין כיצד אדם מרגיש שלא מדברים איתו ולא מתייחסים אליו. 2. שגם הרב יהושע ליב דיסקין שהיה שוקד בתורה יומם ולילה, יכול לשבת ולדבר עם הרבנית דברים כל כך פשוטים.
ומכאן יש ללמוד כמה חשוב לתת יחס לאישה, ולשמוע את האישה, איך היא מרגישה, ומה עבר עליה במשך היום וכו', ואין זה בכלל להרבות שיחה בטלה עם האישה, ועיין למעלה מה שכתבנו בפירוש המשנה.