משנה ד

ביאור המשנה:
הוא היה אומר - הכוונה לרבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא.
עשה רצונו כרצונך - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון הוא כשם שהאדם משתדל וטורח לעשות את רצונו בזריזות ובנחישות, ומרכז את כל מחשבותיו כדי שיתקיים רצונו, כך ישתדל האדם ויעשה את רצון ה' יתברך על ידי לימוד התורה וקיום המצות בזריזות ובנחישות ובשמחה, וירכז את כל מחשבותיו כאשר הוא לומד תורה ומקיים מצות, וכך מתפרשת המשנה עשה את רצון ה' כמו שאתה עושה את הרצון שלך, (רבנו בחיי, רבנו יונה ועוד).
הביאור השני הוא אפילו שהאדם עושה דברים לצורך עצמו, יעשה את אותם דברים לשם שמים, כגון כאשר אוכל מאכל יכוון שהוא לשם חיזוק וקיום הגוף כדי שיוכל לעשות רצון ה' יתברך, או כאשר עובד יכוון כדי שיהיה לו פרנסה ויוכל לעבוד את ה' בישוב הדעת וכדי לתת פרנסה לבני ביתו שזה מצוה גדולה, וכך מתפרשת המשנה עשה רצונו של ה' יתברך כאשר אתה עושה את הרצון שלך, (רש"י).
כדי שיעשה רצונך כרצונו - לפי שני הביאורים שכתבנו למעלה הביאור הוא, שאם תעשה את רצונו כרצונך, אזי ה' יתברך יעשה את רצונך היינו שימלא את משאלות ליבך, כרצונו הכוונה כמו שה' יתברך עושה את רצונו כך יעשה את רצונך בקלות ובלי שום טורח ובעיה.
בטל רצונך מפני רצונו - כאשר יהיה לך רצון לעשות מעשים שהתורה אוסרת כגון עבירות וכדומה, אזי תבטל את אותו רצון, מפני רצון ה' יתברך שהוא אמר ללכת בדרכים של התורה הקדושה, וכך מתפרשת המשנה בטל את הרצון שלך מפני רצון ה' יתברך.
כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך - שאם תבטל את רצונך מפני רצון ה', אזי ה' יתברך יבטל את כל מי שרוצה לעשות לך רע, ואת כל מי שיקום עליך.

מעשה שהיה:
רבי שלום שבדרון מספר על רבי חיים מוולוזין סיפור שמחדד את היסוד שבמשנתנו, וזה הסיפור:
בישיבתו של רבי חיים מוולוזין היה תלמיד ושמו רבי הלל שהיה יתום מאביו, והוא היה נמנה עם טובי הלמדנים שבישיבה, ורבי חיים מוולוזין רצה את רבי הלל שיהיה לו לחתן (שהיה בת לרבי חיים מוולוזין, ורצה שרבי הלל יתחתן עם ביתו). והנה יום אחד באה אימו של אותו רבי הלל ונכנסה לישיבה לבקר את בנה, ואחר שביקרה את בנה נכנסה לביתו של רבי חיים מוולוזין כדי לדבר עם הרבנית, ורבי חיים מוולוזין אמר לאשתו שתדבר עם אשתו על בנה כדי שתסכים שיתחתן עם הבת שלהם, והרבנית דיברה עם האלמנה שבנה יתחתן עם הבת שלה, האלמנה סירבה להצעה מהסיבות שלה, ובכך נפרדה האלמנה מן הרבנית ויצאה מוולוזין לדרכה בעגלה עם סוסים בחזרה לביתה.
והנה באמצע בדרך קרתה תקלה לעגלה ונשבר אחד מהגלגלים, ירד העגלון לתקן את הגלגל והמשיכו בנסיעה, ולאחר כברת דרך מועטת שוב אירעה תקלה ואחד הצירים של העגלה נשבר שוב ירד העגלון לתקן את העגלה והמשיכו בנסיעה, והנה גם בפעם השלישית לאחר כברת דרך מועטת אחד מן הסוסים מת לפתע, הבינה האלמנה שבגללה באו כל הבעיות ולכן חזרה אחורה לוולוזין ופנתה לביתו של רבי חיים מוולוזין.
כאשר הגיעה האלמנה לביתו של רבי חיים מוולוזין נכנסה דפקה על השולחן, ושאלה בקול וכי בכוח אתם רוצים לקחת את בני? השיב לה רבי חיים: חס ושלום באמת אתם יכולים לנסוע לחיים ולשלום, יצאה האלמנה שוב לדרכה והפעם הנסיעה עברה בשלום ללא שום תקלות.
כעבור איזה זמן הרבנית (אשתו של רבי חיים מוולוזין) היתה צריכה לנסוע לעיר אחרת, והיתה זו העיר שאותה האלמנה (אימו של רבי הלל) התגוררה שם, אמר רבי חיים לאשתו כאשר את נוסעת לעיר תעברי דרך ביתה של האלמנה ותציעי לה שנית את השידוך, הפעם אין לך ממה לדאוג היא בוודאי תסכים לשידוך, ואני נותן לך את הסמכות לסכם את כל העניינים. הרבנית תמהה ואמרה לבעלה רבי חיים, אינני מבינה הרי בעצמך ראית שאין היא מסכימה לשידוך, ומה טעם שעכשיו היא תסכים?
ענה לה רבי חיים אני יסביר לך, חז"ל במסכת אבות אמרו "בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", ולכן בפעם הראשונה שבאה האלמנה והצעתי לה את השידוך, והיא התנגדה בתוקף ועוד אמרה "וכי בכוח אתם רוצים", ראיתי בזה שהתעקשה שרצון שמים שהשידוך לא יהיה, שהרי היא כל כך התעקשה, ואם כן הגעתי למסקנה לבטל את רצוני מפני רצון השמים, ולכן עניתי לה שאני באמת לא רוצה בכוח ותיסע לשלום, שאם ה' יתברך לא רוצה גם אני לא רוצה, אבל אחר כך חשבתי ואמרתי שאם אני ביטלתי את רצוני כפי מה שעשיתי באמת, יכול להיות שמה שהאלמנה לא רצתה זה לא מפני רצון שמים אלא כך הוא רצונה, ואם כן עכשיו בוודאי היא תסכים, מפני שבהמשך המשנה נאמר "כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", ואני כן רוצה שהשידוך יצא לפועל, ולכן בוודאי בשידוך יצא לפועל ולכן תלכי לאלמנה ותדברי איתה על השידוך.
ובאמת הרבנית נסעה לאותה העירה שהייתה שם האלמנה והציעה לה את השידוך, והאלמנה הסכימה והשידוך יצא לפועל, ורבי הלל היה חתנו של רבי חיים מוולוזין.