משנה ו

הקדמה למשנה:
רבי יוסי הוא רבי יוסי בר חלפתא שהיה חי בעיר ציפורי, והוא אחד מחמשת התנאים שרבי עקיבא לימדם בסוף חייו.
ואמרו בגמרא רבי יוסי הלכה כמותו בכל איפה שחולק עם חבריו, משום שרבי יוסי נימוקו עימו היינו שהיה מטעים את הטעם למה הוא כך סובר.
ומסופר עליו שפעם היה אחד היה מהלך בדרך, ונכנס לחורבה כדי להתפלל, וכאשר סיים ראה את אליהו הנביא מחכה וממתין לו, וכסיים תפלתו אמר לו אליהו הנביא שלום עליך רבי, ענה לו רבי יוסי שלום עליך רבי ומורי, שאל אותו אליהו הנביא מפני מה נכנסת לחורבה זו? ענה לו רבי יוסי כדי להתפלל, אמר לו אליהו הנביא היה לך להתפלל בדרך, ענה לו רבי יוסי הייתי פוחד שמא יעברו עוברי דרכים ויפריעו לי.
שאל אותו אליהו הנביא מה שמעת בחורבה זו, ענה לו רבי יוסי שמעתי בת קול שמנהמת כיונה, ואומרת אוי לי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין האומות, אמר לו אליהו הנביא דע לך שלא רק שעה אחת אומרת כן, אלא בכל יום שלוש פעמים, ולא עוד שבכל פעם שעם ישראל עונים "אמן "יהא שמה רבא מברך"... ה' יתברך ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו, בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.   

ביאור המשנה:
רבי יוסי אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, ועיין פרק א' משנה ב'.
כל המכבד את התורה - יש בזה כמה ביאורים, יש שביארו שמכבד את החכמים ונוהג בהם כבוד ויראה (רבנו בחיי), ויש שביארו שלא יניח את הספרים על הקרקע, ולא ישב על ספסל אחד שהספרים והוא שוה בשוה (רש"י, רבנו יונה), ויש שביארו שדורש כל אות וקוץ (שיש בספר תורה) ומראה טעם לדיני התורה, ובכך מראה שאין שום דבר לבטלה בתורה (ברטנורא), ויש שביארו שמלמד את התורה רק לתלמיד שהוא הגון, ובכך התורה משתמרת שאינה נהפכת ללעג על ידי תלמיד שאינו הגון (מחזורו ויטרי).
גופו מכובד על הבריות - אזי מן השמיים מסייעין שיכבדו אותו בני אדם, כיוון שהוא מכבד את התורה ואת לומדיה.
וכל המחלל את התורה - שנוהג דרך בזיון בכל אחד מהדברים שכתבנו למעלה.
גופו מחולל על הבריות - הרי הוא עצמו מתבזה על ידי כך בעיני הבריות.

מעשה שהיה:
החיד"א מספר שפעם אחת היה מוכס אחד שהיה גובה כספים, והוא היה יהודי רשע שהתאכזר לבני עמו, והגיע יומו הוא נפטר ובאותו היום נפטר גם אדם גדול בעיר, ובאו כל אנשי העיר להתעסק בהלוויה של אותו אדם גדול, וקרובי אותו מוכז הוציאו את מיטת המוכס אחריו לקוברו, והנה באמצע ההלוויה באו שודדים וליסטים, ומחת הפחד כולם עזבו את המטות וברחו להם, ורק תלמיד אחד של החכם לא עזב את מיטת רבו, ולאחר זמן חזרו אנשי העיר לקבור את המת, ונתחלפו להם המטות, מטת החכם במטת המוכס, והתלמיד הביר להם שהם טועים ומתבלבלים במטות וצווח עליהם, וכל אנשי העיר לא התייחסו אליו, ולכן יצא שכל אנשי העיר וגדוליה קברו ברוב עם את מיטת המוכס ועשו לו כבוד גדול, ואותו חכם קברו אותו רק משפחתו של המוכס, אותו תלמיד הצטער שכך קרה לרבו, ומדוע רבו נפטר בבזיון ובלי כבוד, ומדוע אותו רשע זכה להיקבר בכבוד כזה גדול.
ולאחר זמן רבו שנפטר נתגלה לאותו תלמיד בחלום,ואמר לו בני אל תצטער, דע לך שמקומי בגן עדן אצל הצדיקים, ולעומת זה המוכס נמצא בגיהנום, אלא שפעם אחת שמעתי בגנות של תלמידי חכמים ולא מחיתי , ולכן נענשתי שלא יספידו אותו כמו שצריך, לעומת זאת אותו מוכס פעם אחת עשה סעודה גדולה לאיזה שר, ובסוף אותו השר לא הגיע, והמוכס חילק את הסעודה לעניים תלמידי חכמים, ועל פי זה ביאר מהר"י הכהן, שאמרו "כל המכבד את התורה" היינו "כל" אפילו פעם אחת והוא אדם הוא רשע, ואפילו שלא התכוון להכין את הסעודה בשביל התלמידי חכמים, מכל מקום שכרו הוא  ש"גופו" הוא מכובד בעיני הבריות, ולכן נקבר בכבוד גדול, וכל המחלל את התורה היינו "כל" אפילו שהוא תלמיד חכם ואינו התכוון לחלל את התורה, אלא רק שמע כדברך אגב הערה על התלמיד חכם והוא רק שתק, אף על פי כן "גופו" היה מחולל בעיני הבריות, שנקבר בבזיון.
ובספר חסידים כתב על איש אחד שהיה חסיד גדול, ואחר פטירתו הוציאו את גופתו מקברו והשליכו אותו על פני אדמה, וכל העם הצטערו על זה, ובא אותו חסיד בחלום ואמר לו, הדבר הבזיון שאירע לי כך, מחמת שהייתי רואה ספרי קודש ודפי ספרים קרועים, ולא הייתי מקפיד לקושרם יחד ולכורכם שזהו כבודם של הספרים, וכתב החיד"א שזה מה ששנינו "כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות", "כל" בא לרבות אפילו אותו חסיד שאינו ביזה את הספרים רק שראה והתעלם, ובדרך אגב הוא ביזה את הספרים בכך שלא לקחם וכרכם, לכן "גופו" נתחלל, שהוציא אותו מן הקבר והתחללה גופו.