בסוף הפרשה מובאת שתי מצות עשה האחת 'זכירת מעשה עמלק' והשניה מצות 'מחית עמלק' והנה הפסוק אומר 'זכור את אשר עשה לך עמלק...ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים', ופרשו רבותינו 'ולא ירא אלוקים' הכוונה שעמלק לא היה ירא מהקב"ה. ויש כאן לכאורה פליאה גדולה וכי כל הבעיה עם עמלק הוא זה שאיננו ירא שמים" ? והרי על אברהם אבינו מעידה התורה רק אחר שעמד בכל הנסיונות הקשים "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה" וא"כ מה מצפים מעמלק שיהא כאברהם אבינו ירא שמים וירא אלקים ? וכי זה כל החסרון של עמלק שהוא לא ירא אלקים.
מובא בשם מר"ן הגאון ר' יצחק זאב סלובויצ'יק זצ"ל שביאר את הדברים על פי דברי הגמרא (ב"ק עט ע"ב) מפני מה החמירה תורה בגנב לשלם כפל יותר מבגזלן, זה [הגזלן] השוה כבוד עבד לכבוד קונו, ופירש"י [הגזלן] לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה. אבל גנב לא השוה עבד לקונו, אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם, ומעין של מעלה לא נזהר. ועל זה החמירה עליו תורה. ע"כ. והביאור בזה דגזלן אינו חושב בשעת מעשה הגזילה, אלא עושה מה שנראה לו, ולכן אין עליו תביעה. משא"כ גנב דהוא עושה חשבונות מתי לגנוב ואיך לגנוב כדי שלא יראהו בני אדם, לכן אדם כזה שעושה פעולות על פי מחשבה מתוכננת, ולמרות זאת 'אינו ירא אלוקים' במעשיו, אם כן רואים שהוא במחשבה ודעת מעלים עין מיראת אלוקים, לכן החמירה התורה בעונשו יותר מאשר בגזלן שלא מחשב כלום, אין במעשיו העלמת עין מיראת אלוקים.
וזה גם ביאור הענין בעמלק שהיה ירא מאוד מכל פגעי העולם הזה ולכן השתמש בכישוף ובאצטרולוגיא כמ"ש רש"י בפרשת בשלח ובחר לחיילים דוקא באנשים שעל פי המזלות אינם נופלים ביום ההוא כמו"ש בירושלמי (פ"ג דראש השנה) ובא והתנפל באופן פתאומי מבלי להכריז מלחמה כנהוג, והתנפל דוקא על נחשלים חסרי כח, ובזמן שכל האומה היתה עיפה ויגיעה ואינה מסוגלת להלחם. א"כ נמצא שעמלק היה ירא מכל דבר וחשש כל חשש שיכול לעלות על הדעת בעשותו חשבונותיו ותחבולותיו איך להלחם, ועם כל זאת ממי שבאמת צריך לפחוד הוא לא פחד 'ולא ירא אלקים' ורק את האלקים ית"ש שהוציא את בני ישראל ממצרים וכו' והכה לפרעה ולכל עמו בנסים ונפלאות רק אותו ית"ש לא הכניס כלל לחשבונותיו ולא ירא מפניו ית"ש כלל וכלל, על כן החמירה עליו תורה מאוד. וקבעה את עונשו הגדול מידה כנגד מדה 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור'.
ומוסיפים כאן המפרשים דבר ידוע הוא שיראת אלוקים יש בה מדרגות רבות זו על זו, ואברהם אבינו זכה אכן לעמוד בכל עשרת הנסיונות והתעלה עד למדרגה העליונה ביותר של יראת אלוקים. וכן בני ישראל במעמד הר סיני זכו להגיע לדרגה גבוהה מאד ביראת ה'. אולם יש דרגות נמוכות של יראת שמים שאדם ירא מהעונש שיקבל בעוברו על מצוות ה', וכן יש שמקבלים יראה ופחד מהקב"ה רק כשרואים את כוחו הגדול כשהוא נפרע מאלו שעוברים על רצונו, וכפי שמצינו באומות העולם כששמעו על מכות מצרים וקריעת ים סוף 'אז נבהלו אלופי אדום..נמוגו כל יושבי כנען'. אמנם על עמלק התורה מעידה עליו שאפילו המעט מן המעט של יראת ה' כדי לדעת להתפעל מנסים ומנפלאות הבורא גם זה אין לו ומכאן הדרך קצרה עד ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים.
התורה אכן מזהירה ומצווה אותנו לזכור את מעשה עמלק, ולתת את דעתנו על מעשינו שלא נאבד את היראת שמים שיש לנו, ואדרבה עלינו להיות מוסיפים והולכים ביראת ה'.
פרשת כי תצא
כשאדם זוכר את מעשה עמלק הוא מתחזק ביראת שמים.
תגיות:
כניסות: 6397
אהבתם? תנסו גם את אלו
-
פרשת חיי שרהפרשת שבוע
-
תשובת המשקל - פרשת ויקהלפרשת שבוע
-
פרשת שמותפרשת שבוע
-
פרשת שופטיםפרשת שבוע
-
פרשת כי תבואפרשת שבוע
-
פרשת חקתפרשת שבוע
תכנים אחרונים מאת הרב משה דיין