שלום רב,
הבעל שם טוב אומר שכל חוזר בתשובה זוכה לאור גדול וסעייתא דשמיא מרובה, אבל אח"כ הוא מרגיש ש'נתקו' אותו מהאור והוא מרגיש רחוק, למה הדבר דומה? לילד שנולד והוא כל היום אצל אמו, אבל שהוא גודל רוצה אמו שהוא יתחיל ללכת לבד, אז היא מניחה אותו על הרצפה והוא עכשיו צריך להתאמץ - וזה לטובתו שילמד ללכת לבד.
ככה בעל תשובה בהתחלה הקב"ה נותן לו הרבה כוחות אדירים והוא מרגיש שהקב"ה מחבק אותו, אבל לאחר זמן הקב"ה רוצה שהאדם ילמד ללכת לבד, להתפלל וללמוד גם בלי הכוחות שהקב"ה נותן לו. ולכן זה הרגשה כאילו הקב"ה עזב אותו ח"ו אבל ההפך הוא הנכון.
לפי מה שכתבת אינך אשם שאתה קם בבוקר והולך למקוה, זה לא עבירה (אם לא היה הרהור לפני קודם השינה) וזה נסיון מאת השם ותקבל את זה באהבה, תתגבר בכל יום ותלך למקוה ותקרא אח"כ תיקון הכללי ותדע שהכל נעלם, ואין זה חטא כלל. כנראה יש לך נשמה גבוהה והיצר הרע מאד רוצה להפילך, אבל אתה תלחם איתו ואל תתן לו לנצח - אם תמשיך להלחם, את המכה הסופית אתה תזכה לתת לו.
בברכה.