האמת שרציתי לפנות לכבוד הרב באמת בסוגיית הקושי העיקרי שלי בתהליך התשובה שאני עושה.

שמי אביה ואני בת 31 ובמהלך השנה האחרונה זכיתי לחוש מספר פעמים באורו של הקב"ה. מעת לעת, אני ממש יכולה לחוש אותו בכל ליבי ואין תחושה מתוקה מזאת!

אולם... תחושות כאלו מבליחות להן כמו נצהוץ קטן פעם ב... רוב הזמן אני דווקא מרגישה צמצום והסתרה ממש גדולה. לא רק שמאז שגיליתי את דרך התורה והבנתי שהיא דרך האמת, אז דברים לא מסתדרים לי בחיים הגשמיים כמו קריירה וזוגיות אלא שבנוסף לקשיים בחיי היומיום אני בקושי זוכה להרגיש את אורו של השי"ת.

פרט לכך, העובדה שאני מגיעה מבית ומסגרת חילונית לחלוטין, עוד יותר מקשה עליי שכן אני מרגישה ממש ממש לבד בכל תהליך התשובה שלי. אין לי אף אחד שאני יכולה לשתף או אפילו לפנות אליו לקבל חיזוק בימים שבהם השם נסתר ממני.

איך עוברים את התקופות החשוכות האלו? איך מוצאים מסגרת נאותה של אנשים שזכו להאמין בשי"ת כמוני? ולמה דווקא בשעה שאני ככ מעוניינת בקרבתו של הקב"ה, הוא עושה לי "דווקא" ולוקח ממני 10 צעדים אחורה? מה עשיתי שכל זה מגיע לי? לפעמים אני ממש מרגישה כמו איזו גרסה מעודנת של "איוב".

תודה רבה מראש