קראתי את שאלתך הפרטית בנושא זיווג משמיים ואת הלבטים הכלליים בנושא האמונה והביטחון בהשם יתברך.
שאלתך היא שאלה יסודית ונצרכת לכל חיי היו יום שלנו, האמונה היא מזון רוחני של הנשמה, והיא הקרקע אשר עליה אנו עומדים.
כח האמונה פועם בלב וזורם בעורקים של כל בני האדם, גם בלב של אלו אשר אינם שומרים תורה ומצוות ואפילו אלו שנלחמים בתורה ולומדיה קיים ופועל כח האמונה.
כל אדם מאמין, יש אדם שמאמין בסגולות, יש כאלו שמאמינים לקוראים בקפה או בקלפים ואפילו קוראים בקקאו...
רק להאמין ולהאחז במשהו. יש כאלו שהם בורים ועמי ארצות במדעים והם "סוברים" כמו מדען פלוני, אלו לא מדענים הם פשוט מאמינים למדען. כי רק אם הם יאמינו לו יהיה להם תירוץ לתאוות שלהם, וגם המדען המהולל שאף אחד לא מבין את שפתו המקצועית יכול לקשקש מה שהוא רוצה כדי להתיר לעצמו את ההפקרות שהוא חי בה וכולם יקבלו את דבריו בגלל ההילה שאופפת אותו מחמת ריבוי התארים והתעודות.
עולם של שקר ודמיון.
ויש את כת הליצנים שהגדילה לעשות והאמונה שלהם זה שהם לא מאמינים בכלום, ממש בדיחה.
שום אדם לא יכול לקום מהמיטה בבוקר אילולי הוא מאמין ויודע שמה שהוא עושה היום זה נכון ואמיתי.
אז כולם מאמינים, רק השאלה במה הם בוחרים להאמין, כמה הם ביררו את האמת, והעיקר כמה הם מוכנים לשמוע את האמת כי אדם מוכן לסלף הכל כדי לא להשתנות.
לכן עבודת האדם על האמונה, היא פרוייקט חיים שאדם שמשעבד את כוחות נפשו ועובר את השלבים ומכשולים שצריך להתגבר עליהם זוכה לחזות בנועם ה' כבר בעולם הזה.

בתשובה לשאלתך אני רוצה לענות בשני מישורים תחילה במישור הפרטי בנוגע למקרה שאירע עימך, ואח"כ במישור הכללי בנוגע למבט שאנו צריכים לסגל לעצמנו.

בעניין "הבחור שנעלם", אילו יצוייר והוא שולח מכתב, ובמכתב הוא מפרט משפטים שאמרת, דברים שעשית שהפריעו לו, ולכן הוא נעלם.
האם את אמורה להרגיש פיספוס או להתחרט עליהם? הרי הדברים האלו זה את,
וכל זמן שהדברים האלו לא סותרים את רצון הבורא יתברך,
את הכתוב בתורה הקדושה (הילכות דרך ארץ, מידות וכדו'... הכל כתוב בתורה איך להתנהג מהרגע שפוקחים את העיניים עד סגירתם בלילה. מביאת תינוק לעולם ועד 120)
אם כן למה שתחפשי לשנות את עצמך, או לחיות על פי שיגעונות של מישהו אחר?
בחירת בן זוג היא דבר שמצריך שיקול דעת, כדי לראות את התמונה בכללותה. ובפרט כדי לבחון את רמת ההתאמה והמנטליות
ובעיקר את הרצון לקבל אחד את השני ללא תיכנונים כגון "אם הוא ישתנה בכך, אז הוא יהיה מושלם"
וכל הדברים הנ"ל הם אפילו לא טיפה בים בנושא בחירת בן זוג. אבל זה בבחינת טעימה כדי להסביר לך שהמקרה שאירע לך אין מה להצטער בגללו.
ומומלץ מאוד לשמוע את שיעוריו של הרב שמעוני בנושא "הבית היהודי"
אמנם זה דומה ללימוד תיאורטי לפני שמתחתנים אך כל ידע שיש לך לגבי המטרה שאליה את שואפת יעזור לך לדעת לחפש את השותף המתאים.

ובמישור הכללי בעניין האמונה אני רוצה לספר סיפור שמספר החפץ חיים רק בנוסח אחר.

במדינה רחוקה חי מלך אחד אשר יצא שמו בעולם בעיקבות המבנה המיוחד של ארמונו ודרך הגישה אליו.
כבר מבכניסה לעיר שבה שיכן המלך את ארמונו, החל הנוף להשתנות.
ארמונו של המלך היה ברא הר גבוה, ובבקעה שלמרגלות ההר חיו אנשי אותה עיר.
ביקתות מסודרות אחת לאחת כמו חיילים במשמר המלך. צבע הגגות היה בכל גווני הקשת בצורה מתואמת. רווח גדול היה בין הבתים
אשר היה מלא בעצי פרי מכל הסוגים, והמראה ממעוף הציפור מרהיב ביופיו.
הרמוניה של צבעים עד לאמצע ההר ששם כל הדרכים התחברו לשביל אבנים בצבע זהב, ולצידו ערוגות של פרחים עד לשער חצר הארמון.
שער גבוה נפתח ואנו נכנסים לחצר המלך והשביל הזהוב מתחבר לגשר עובר מעל האגם. אחרי האגם ישנו שוב שביל ארוך ולצדדיו גינת פרחים מכל הסוגים.
אפילו גינת ירק ישנה בחצר המלך, והגנן האישי של המלך מנצח על המלאכה.

יום אחד חשב בליבו הגנן "מעניין כמה גדול כבוד מלכותו של המלך אשר בודאי אוצרותיו היקרים נמצאים בתוך הארמון" והשיאו ליבו להתגנב פנימה ולהשביע את עיניו.
הוא החליט להיכנס מן החצר האחורית, אשר שם הוא מאחסן את כליו, וכך יהיה לו יותר קל להגיע משם בלי שיבחינו.
ואכן כך הוא עשה...
הוא נכנס בשקט והחל לצעוד בפרוזדור ארוך וחשוך, הקירות היו קרים וחלקים ממש כמו הריצפה.
לאחר מעט זמן כח ההרגל החל לתת אותותיו ואז החל לפוג פחדו, הוא הוציא את הפנס מהכיס, והמשיך להתקדם בפרוזדור עד שלפתע הבחין שבצד ימינו ישנה דלת.
הוא קירב את האוזן והוא שומע קול חבטות קל, נשמע משהו שונה מפטיש.
הוא מציץ בחור המנעול והוא נבהל...
הוא רואה את כל סוגי הפרחים שבארמון, והוא מכיר את כולם אחד לאחד. עיניו מסרבות להאמין.
הוא כל כך השקיע בגידול הפרחים בחושבו שאומן שמלך שוזר מהם זרים לעטר בהם שולחן מלכים, לקשט את הארמון, או אולי לכבד אורחים ושרים חשובים.
אך שומו שמיים בראותו זוג ידיים חותכות, וכותשות, משחיתות את הפרחים.
הוא לא יכל לעמוד בזה וחמק עבר משם. הוא כבר התחיל להתחרט על "הביקור בארמון".
בעודו ממשיך הוא מבחין בדלת נוספת הוא מהסס אם כדאי להציץ, יצר הסקרנות גובר עליו והוא מציץ.
והנה לפניו הוא רואה שולחן ועליו סדורים ירקות מבריקים בצבעם ומרהיבים בגודלם.
וכמובן הוא מכיר אותם, הרי הוא יגע בעשר אצבעותיו להביאם לגודל כזה, ולצבעים מבריקים כאלו
והנה שוב מגיעות זוג ידיים שחותכות וקוצצות דק, דק ומשליכות את התערובת למטחנה והסוף ידוע...
"כל הויטמנים של הירקות, החיתוך שהיה אפשר לחותכם ופאר ולעטר צלחות, עכשי הכל עיסה ללא צבע, מפחיד לחשוב על הטעם או על הריח"

פתאום הוא קפא על מקומו בהרגישו יד מונחת על כתפו, בבהלה הוא מסובב את ראשו ומבחין בבן המלך.
בן המלך אומר בחיוך "אל תחשוש, אמור נא לי מה הינך מחפש?"

"כלום" הוא בקושי מצליח לענות
"את ארמונו של המלך מאוד חפצתי לראות, ימחל לי בן המלך ויניחני ללכת לדרכי. השאלות שנתעוררו לי בארמון הן די והותר לכפר על טעותי"
"איזה שאלות?" שאל בן המלך
והחל מספר לו על אשר ראה את יגיעו לריק, איך כל מאמציו יורדים לטמיון ואת מעשה ידיו לכליון.
צחק בן המלך ואמר
"מהפרחים מכינים מצרכים רבים החל מבשמים ועד לתמציות לריפוי כל מיני חלאים.
והירקות חלקם אכן מעטרים את שולחן הסלטים, אך שווה בנפשך איזה טעם יש לאוכל ללא תבלינים.
את תבליני המלך עושים מהירקות שאתה מגדל והם נותנים את הטעם לכל המאכלים"
המשיך בן המלך ואמר "דע לך ידידי היקר, אבי טרח ותיכנן את הארמון בקפידה רבה עד לפרט הקטן. הכל פה מושגח ומתוכנן, הכל נעשה בידיעתו ובהוראתו"

אנו לומדים מכאן מוסר השכל בשבילינו, אנחנו לא יכולים לדעת למה ה' עושה דברים, אנחנו מסתכלים דרך "חור המנעול"
לכל השאלות יש תשובות, יש שאלות שמקבלים עליהן תשובה בעוה"ז ויש שלא. אבל הדברים פשוטים לכל בעל שכל,
שאם יש נברא יש בורא, אם יש סדר ישנו מסדר, ואם אנו חסים על מעשה ידינו כל שכן שה' חס על מעשה ידיו.
אלא שאנחנו פשוט מסתכלים דרך "החור של המנעול" וכל מה שהקב"ה עושה לטובה הוא עושה. אנחנו לא יותר מבינים או רחמנים ממנו.
וה' יתברך יזכה אותנו לעבדו בלבב שלם, ויגשים משאלות ליבך לטובה