א. אסור לקרוא בשבת בשטרי חובות וחשבונות, ומסמכים אחרים הקשורים לעסקיו, ואפילו לעיין בהם בלי קריאה-אסור.

ב. אסור לקרוא מכתבים ואגרות שלום אם יודע כבר מה כתוב בהם, ואפילו לעיין בהם בלי קריאה –אסור. אבל אם הגיעו לידו בשבת ועדיין לא קראם, מותר לעיין בהם מבלי להוציא בשפתיו. כיון שיתכן שנכתב בהם דבר שיש בו צורך היום או צורך הגוף. ואם האגרת סגורה אומר לגוי ''איני יכול לקוראה כל זמן שאינה פתוחה'', והגוי יבין לפתוח אותה, אבל לא יאמר לו בפירוש לפתוח.

ג. מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי שחוק, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרוא בהם בשבת, ואף בחול אסור משום מושב לצים. ובדברי שחוק (כגון רומנים) יש איסור נוסף שמגרה בעצמו את יצר הרע, ומי שחברם או העתיקם וכל שכן המדפיסם מחטיא את הרבים. וכן מוכרי ספרים הממציאים אותם לקונים לקרוא בהם- הרי הם בכלל זה וספרים אלו אסורים בטלטול.

ד. אסור ללמוד בשבת זולת בדברי תורה, ואפילו בספרי חכמות- אסור.

ה. אף על פי שיש אומרים שמעיקר הדין מותר לקרוא את החדשות שיש בעיתון (המדובר בעיתון חרדי, שאם לא כן אפילו בחול אסור לקוראו), מכל מקום ראוי לכל ירא שמים להמנע מכך, כיון שנגרם מכך ביטול תורה, ויש לנצל את יום השבת ללימוד תורה. וכן פעמים רבות הקריאה גורמת צער רב מאסונות וידיעות מצערות שבעיתון, ובשבת אסור להצטער. וכל זה הוא רק לגבי החדשות שבעיתון, אבל לקרוא או אפילו לעיין במודעות המסחריות שבעיתון ובעניני מקח וממכר המתפרסם שם-אסור לכל הדעות. (ולכן יש להמנע מלפרסם מודעות מסוג זה בשבועונים של פרשת השבוע וכיוצא בזה).

ו. אסור לקרוא בשבת כתב שתחת תמונות וציורים בשבת. גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ומכל מקום תמונות רבנים שמחלקים לילדים בשבתות אחרי אמירת תהלים, יש להתיר בפשיטות לקרוא בהם, ואין צורך להחמיר מלהדפיס את שם הרב מאחורי התמונה.

ז. כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמות דוד וגלית, וכותבים זו צורת פלוני וזו דיוקן פלוני-אסור לקרוא בו בשבת. גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ומכל מקום מותר להסתכל בשבת בתמונות וציורים לפרשת השבוע שמחלקים בתלמודי תורה ללמד את הילדים, כיון שהוא דרך לימוד לחבב על הילדים ולהמחיש להם את פרשת השבוע.

ח. מותר לגבאי בתי כנסת לחלק לציבור בשבת קבלות על תרומה שתרמו לבית הכנסת. ובפרט אם הוא פוגש אותם רק משבת לשבת, ובכך יש לו הזדמנות לחלק להם את הקבלות. (ובמקום שאין עירוב, יש להזכירם שלא יקחו עמהם את הקבלות לבתיהם).

ט. אסור לקרוא בשבת בעלי הגהה (הם הדפים שבהם מגיהים את הספר לפני הדפסתו) כדי לדעת את המקומות שצריך לתקן בהם את השגיאות, אבל אם כוונתו גם ללמוד בהם-מותר.    

י. אסור לערוך בחירות לצורך ''ועד בית הכנסת'' ביום שבת, אף שכוונתם לצורך מצוה ולחזק את בדק הבית, אלא יקיימו את הבחירות במוצאי שבת או באחד מימות החול.

יא. מי שקיבל עליו שלא ישיח שיחה בטלה ביום שבת, אין לו לדבר כלל בדברים בטלים אפילו דיבורים ששייכים לאכילה של שבת, כגון שיושב עם בני ביתו לאכול סעודת שבת, והם משוחחים ביניהם על האוכל אם טעים הוא או אם מבושל כל צרכו, אסור לו לשוחח אתם על עניינים אלו, כיון שקיבל עליו שלא ישיח שיחה בטלה אף על פי שהוא מדת חסידות, בכל זאת נעשה עליו נדר.

יב. אף על פי שמעיקר הדין אם יושב אדם בביתו ומהרהר בעסקיו, אין איסור בדבר, מכל מקום משום עונג שבת מצוה שלא  יחשוב בהם כלל, ויהא רואה בעיניו כאילו מלאכתו עשויה, ויפנה לבו מכל עסק של חול, כיון שהשעה צריכה לכך  לדבק מחשבתו בקונו, לעורר אהבה ויראה בשמחה רבה, וכל שכן אם יש חשש שייגרם לו מתוך הרהור בעסקיו טרדת לב או נדנוד דאגה, כי צריך באמת להיות השבת לאדם מנוחת שלום השקט ובטח.

יג. המנהג שנהגו להעניק מתנה מטעם הנהלת בית הכנסת לחתן הבר מצוה בשבת, יש לו על מה שיסמוך, ומכל מקום נכון יותר שגבאי בית הכנסת  יזכה לו המתנה מערב שבת על ידי אחר, באופן שיגביה את המתנה, ויאמר: ''אני זוכה לו לפלוני מתנה זו'' (כי על ידי כן יצאה המתנה מרשות הנותן מבעוד יום). וכן יש לנהוג בכל מתנה שאדם רוצה להעניק לחבירו בשבת, שייזכה לו אותה על ידי אחר מערב שבת, ואז מותר ליתנה לו בשבת אם אין עליה תורת מוקצה. ואם לא עשב כן, יתכוון המקבל שלא לזכות במתנה אלא אחר צאת היום. וברור שבמקום שאין עירוב, אסור בהחלט להוציא המתנה ממקום למקום.

יד. מותר מעיקר הדין במקום הצורך (כגון שפוגש את האנשים רק משבת לשבת) לחלק בשבת הזמנות לחתונה או בר מצוה וכדומה, כיון שזה נחשב לדבר מצוה, ובפרט כשמודפסים עליהם פסוקים, (ובמקום שאין עירוב יש להזכירם לבל יקחו עמהם את ההזמנות לביתם). ומכל מקום נכון יותר להחמיר ולחלק את ההזמנות בימי חול.