כאשר אדם קם בבוקר לאחר שישן על מטתו צריך ליטול את ידיו, ומברך על הנטילה "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על נטילת ידים", ונאמרו בזה כמה טעמים מדוע חייב ליטול את ידיו בבוקר, ויש ביניהם כמה הבדלים להלכה, ונבאר אותם בסיעתא דשמיא במקומם.
טעם ראשון - כתוב בזוהר הקדוש כאשר אדם יושן בלילה מסתלקת ממנו הנשמה הטהורה, ולכן האדם טועם טעם מיתה, ורוח רעה שורה על ידיו, ובבוקר כאשר קם חוזרת הנשמה לגופו עדיין נשארת הרוח הרעה על ידיו, ולכן כדי להעביר את הרוח הרעה צריך ליטול את ידיו.
טעם שני - הארחות חיים כתב שיש רוח רעה ששורה על האדם בלילה, ואינה מסתלקת עד שיטול ידיו כראוי, ולכן צריך ליטול את ידיו, (ואין הדבר מחמת השינה כמו שכתבנו בטעם הראשון אלא מחמת הלילה עצמו).
טעם שלישי - הרא"ש כתב משום שידיו של האדם הם עסקניות ונוגעות בכל מיני מקומות, ולכן אי אפשר שלא נגע במקומות המטונפים בלילה בשעה שישן, לכן צריך ליטול את ידיו כאשר קם משנתו.
טעם רביעי - הרשב"א כתב שכאשר אדם קם בבוקר הוא נהיה בריה חדשה, וכמו שכתוב (איכה פרק ג' פסוק כג') "חדשים לבקרים רבה אמונתך", ולכן צריך ליטול את ידיו בבוקר.
טעם חמישי - האבודרהם כתב שכמו שהכהנים היו צריכים ליטול את ידיהם קודם שהיו עובדים בבית המקדש, כך צריך האדם לקדש את ידיו בקומו מהשינה קודם שיתחיל לעבוד את ה' יתברך.
כתב בספר סדר היום שיתעורר האדם משנתו יאמר מיד "מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך", ויפסיק מעט בין תיבת "בחמלה" לבין תיבות "רבה אמונתך", ויכול לומר אמירת "מודה אני" קודם שנוטל ידיו בבוקר, וכן יכול לומר "מודה אני" אפילו אם יש לכלוך בחדר ואי אפשר לומר שם דברי תורה, והאשה תאמר "מודָה אני" היינו שהאות דלת בקמץ.
וכאשר האדם מתעורר משנתו ימתין מעט ולא יעמוד מיד משום שהדבר מזיק לבריאות, והיינו דווקא שעומד על רגליו מיד, אבל אם קם ויושב על מטתו אין בזה שום בעיה.

1. מעיקר הדין מותר ללבוש בגדיו קודם שנוטל ידיו שחרית, אולם המחמיר ליטול ידיו קודם ורק אחר כך ללבוש בגדיו תבוא עליו ברכה, אולם אם הולך לישון אחר חצות לילה מותר לכולי עלמא ללבוש בגדיו קודם שנוטל ידיו שחרית, ואינו צריך ליטול ידיו קודם.

2. מעיקר הדין מותר לצאת לנקביו קודם שנוטל ידיו שחרית, ויש שמחמירים ליטול ידים קודם ואחר כך ללכת לשירותים לעשות צרכים, ואחר שיצא מן השירותים נוטל ידיו שוב ואז מברך "על נטילת ידים" וברכת "אשר יצר", וכל זה דווקא שאינו מרגיש שצריך ממש לנקביו, אבל אם מרגיש ממש שצריך לצאת לנקביו ואינו יכול להעמיד את עצמו שבעים ושתים דקות, לא יעצור את עצמו אלא ילך ישר לשירותים ויעשה צרכיו ורק אחר כך יצא ויטול ידיו שחרית.

3. לדעת הזוהר הקדוש ורבותינו המקובלים אסור ללכת ארבע אמות (כשני מטר) ללא נטילת ידים, ולכן יכין כלי מים על מטתו, ואם לא הכין כלי מים ליד מטתו או שאינו יכול לעשות כן והמים רחוקים יותר מארבע אמות מהמיטה, ילך פחות מארבע אמות וישהה מעט ושוב פעם ילך פחות מארבע אמות וישהה מעט וכן הלאה עד שיגיע למים, אולם יש חולקים ואומרים שכל הבית נחשב לארבע אמות, ויש שסוברים שמותר ללכת ארבע אמות קודם שנוטל ידיו שחרית, ולכן במקום צורך יש לסמוך על הדעות המקלות ויוכל ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידים שחרית, ואם הולך לישון אחר חצות לילה יכול גם לדעת הזוהר ללכת ארבע אמות קודם שנוטל ידיו שחרית.

4. סדר נטילת ידיו שחרית הוא כך, יקח תחילה את הכלי ביד ימין וימלא מים, ואחר כך יעביר את הכלי ליד שמאל וישפוך את המים שבכלי על ידי ימין ואחר כך יקח את הכלי ביד ימין וישפוך על יד שמאל, וכך יעשה שלוש פעמים לסירוגין יד ימין ואחר כך יד שמאל, אולם אין לשפוך שלוש פעמים על יד אחת ואחר כך לשפוך על היד השניה (היינו כמו שנוטלים נטילת ידים כאשר בא לאכול לחם), שבכך לא סרה הרוח הרעה שעל הידים, ויש מחמירים ליטול ידיו ארבע פעמים לסירוגין שלוש פעמים כדי להעביר את הרוח הרעה ופעם אחת כדי להעביר מעל ידיו את אותם המים שנטמאו, ויש עוד מדקדקים שכאשר הכלי נמצא ביד ימין אינו מעביר את הכלי ליד שמאל, אלא מניח את הכלי על השולחן או השיש ואחר כך יד שמאל לוקחת את הכלי, אבל כאשר הכלי ביד שמאל יכול להעביר את הכלי ליד ימין בלי להניח את הכלי.

5. לכתחילה צריך לשפוך את הכלי עד הפרק של היד, היינו עד מקום החיבור כף היד אל הזרוע, אולם אם יודע שאין לו מספיק מים יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, היינו עד מקום חיבור האצבעות אל כף היד, ויכול לברך על נטילה כזאת, וביום כיפור ובתשעה באב לכתחילה צריך לעשות כך ליטול ידיו עד סוף קשרי האצבעות ולא עד סוף הפרק של היד.

6. לפי דעת רבותינו המקובלים אחר שנטל את ידיו שלוש פעמים לסירוגין ישפשף ידיו זו בזו, וטוב שישפשף שלוש פעמים, ובשעת שמשפשף את ידיו יזהר שידיו יהיו זקופות כלפי מעלה ולא כלפי מטה, ואחר ששפשף יפשוט את כפות ידיו כדי לקבל את ידיו בטהרה כמו מי שרוצה לקבל איזה דבר, ויגבה את ידיו למעלה עד ראשו או כנגד פניו, ויברך על נטילת ידים.

7. לכתחילה צריך לברך "על נטילת ידים" אחר שנטל את ידיו קודם שניגב אותם, ואחר שיברך ינגב את ידיו, ומכל מקום אם לא ברך קודם שניגב את ידיו, יכול לברך אחר שניגב את ידיו בתוך חצי שעה מהניגוב, ולכן אם נמצא במקום שאיננו נקי שאינו יכול לברך שם, ינגב את ידיו וילך למקום נקי ויברך שם על "נטילת ידים", וכל זה דווקא לנטילת ידים שחרית אולם לענין נטילת ידים לסעודה לפני שאוכל לחם אם לא ברך קודם הניגוב וכבר ניגב את ידיו, אינו יכול לברך אחר הניגוב.

8. מי שאינו יכול ליטול את שתי ידיו בין נטילת ידים שחרית בין נטילת ידים לסעודה של לחם, כגון שיש לו גבס על ידו או תחבושת, או שאין לו יד, יטול רק את ידו שיכול ליטול ויברך "על נטילת ידים".

9. גברים ונשים חייבים בנטילת ידים שחרית, וראוי לחנך גם את הקטנים ליטול את ידיהם, ואפילו קטנים ביותר שמונחים בעריסה, ראוי ליטול להם ידים, מפני שנוגעים במאכלים, וגם מפני שיגדלו בטהרה.

10. יש נוהגים לומר פסוקים קודם נטילת ידים שחרית כגון "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'", והנכון יותר שלא לומר שום פסוקים, כיוון שעדין לא ברך ברכות התורה.

11. איטר יד גם נוטל יד ימין תחילה כמו כל אדם.