היה יהודי אחד צדיק יסוד עולם וקדוש עליון, קראו רבי צבי אריה. עוד כשהוא נולד הבעל שם טוב ראה אותו ואמר זה יאיר את העולם. היה קודש קודשים, היה לו קהל של חסידים גדול והוא היה בעל מופתים גדול, השם שלו התפרסם בכל העולם ובכל מקום שהיה בא אלפים היו באים לקבל את פניו. יום אחד הצדיק התארח באיזה עיירה סמוכה לעיר שלו, הוא בא לעיירה ומי לא יצא לקבל את פניו?!  אנשים יצאו מכל החורים לקבל את פניו באמצע הרחוב וכולם לובשים בגדי חג כי שבת היה והלכו לקבל את פניו של אותו אדמו"ר בהתרגשות, אחד מתייעץ ואחד מקבל ברכה, כל אחד משהו אחר ועומדים בתור וגם עמדו בתור כל מיני גויים שבאו לתת כבוד לאדמו"ר הצדיק הזה וגם כן היו נרגשים אבל בין כל הגויים שעמדו שמה היה גוי אחד שקראו לו פטריק ולדימיר, הוא היה כאילו הולך עם כולם לקבל ברכת הצדיק אבל הוא כולו היה רותח כמו אש, כולו היה אש יוקדת, אמר "מה זה, היהודים האלה יש להם חגים, חג הסוכות, חג הפסח, עכשיו זה חג הרבי?! בא אליהם רבי אחד לפה והם לובשים בגדי חג ובאים לקבל את פניו, מתייחסים אליו כמו לאיזה מלאך אלוקים, וגם גויים באים ועושים לו כבוד, גויים לא עושים כזה כבוד אפילו לכומר שלהם, אף על פי שהכומר שלנו גם כן שותה ומשתכר וכולו מלא עבירות והצדיק הזה עושה את עצמו מלאך אלוקים וכולם באים אליו". כולו היה רותח מעצבים וכל הזמן היה המחשבות שלנו הולכים ונהיים זדוניים יותר מרגע לרגע, כולו אש יוקדת ולאט לאט גם הוא התקרב אל הצדיק וכשהוא הגיע לצדיק נתן את היד ונתן יריקה לתוך היד של האדמו"ר הזה. כולם ראו את זה הם רתחו אבל פחדו להגיב על יד הצדיק והוא הלך כאילו לא קרה כלום, כולם צעקו "צריכים להרוג אותו, צריך לחסל אותו, זה לא יכול להיות כזה פגיעה בכבוד התורה".

היה שם כעס גדול מאוד של כל הציבור והוא הלך לו כאילו לא קרה כלום לביתו. הצדיק השתיק את כולם, אמר, "להם תדעו לכם אנחנו נמצאים בין גויים", שמה גם כל הגויים שמעו אותו, גם הגויים שהיו שמה ביניהם לא הרגישו בנוח על מה שקרה, "תהרגו אותו, בסדר אתם צודקים אבל מחר הגויים ישמעו שהרגתם ויתנקמו בכם ומה יהיה". אז אחד אמר לו "כבוד הרבי איך אפשר דבר כזה בשתיקה?". אמר להם, "הקב"ה כבר יטפל בו, אל תדאגו". שמעו את זה כולם נרגעו, רק יהודי אחד לא נרגע, יהודי אחד שקראו לו דוד שעיה, הוא רתח מכל מה שקרה, הוא עצמו היהודי הזה היה לו בית מרזח גדול וגם היה סוחר במשקאות חריפים לאנשים בכמויות גדולות והפטריק הזה היה קונה ממנו סחורה. דוד שעיה בא הביתה אחרי כל מה שקרה, אשתו ראתה אותו רותח ולא רגוע, אז היא שאלה, "מה קרה?", הוא סיפר לה את כל הסיפור. אמרה, "טוב אני מבינה שאתה כועס אבל למה אתה נראה דואג? מה זה קשור? מאוד כואב נכון אבל מה קשור שאתה דואג, מה הדאגה הזאת?". הוא השיב לה, "תשמעי, הצדיק אמר שהוא יקבל את העונש שלו, אם הוא אמר שהוא יקבל את העונש שלו אז מחר הוא לא קם". היא אמרה, "הצדיק לא אמר שהוא לא יקום, הוא אמר שהוא יקבל את העונש שלו, מי אמר לך מחר, אולי מחרתיים? ונגיד שכן מה זה נוגע לנו? מה זה קשור אלינו? שימות מחר, מה אכפת לך? נגיד שהוא ימות מחר או מחרתיים". השיב לה בעלה, "בואי אומר לך דבר מה, אני בזמן האחרון מכרתי לו סחורה כמויות אדירות של חביות של יין וגם של ברנדי, הון עתק, 1,000 רובל, זה ים של כסף, אם מחר הוא מת הלך לי הכסף, אז מה אני אעשה עכשיו, מצד אחד וודאי שרצוני שימות אבל אם אני אלך לפטריק הזה באמצע היום ואבקש את הכסף הוא יגיד זה השתגע עכשיו, מה קרה לו עכשיו, אני לא יודע מה לעשות ואני חייב את הכסף היום ואם לא אוי ואבוי". אשתו אמרה, "הוא לא ימות מחר".

אך הוא התעקש, "גברת הרבי אמר ובשמיים יש לו עוד יום אחד". היא ראתה את האמונה של בעלה, אז פתאום בא לה רעיון בראש, היא אמרה לו, "תלך אליו ותגיד לו שהגיע לך עכשיו הזדמנות יוצאת מן הכלל, בא לך סוחר גדול עם כמות עצומה של שיכר, משקאות חריפים במחיר מציאה שאין כמוהו ותגיד לו שגם הוא מרוויח מזה כי הוא גם קונה ממך והוא יקבל יותר זול מהמחיר שהוא קנה עד היום". שמע את זה ואמר, "בסדר זה רעיון טוב". דוד שעיה הגיע לביתו של פטריק ופטריק ראה שדוד שעיה לא נראה כאתמול שלשום. כשדוד שעיה ראה את פטריק הוא רצה לתת לו להענישו על אשר חולל לאדמו"ר הצדיק אך מה יעשה שכרגע הוא נזקק לכסף. פטריק שאל אותו, "מה יש לך? מה קרה?". הגיב דוד שעיה, "סלח לי, לעולם לא נהגתי ללחוץ בענייני הכספים אך אני כרגע אין לי ברירה אחרת ואני חייב את כל הכסף היום ". השיב פטריק, "מדוע נזקק אתה לכל הכסף בדחיפות רבה כזאת?". דוד שעיה סיפר לו את כל העסקה הגדולה, "אם העסקה לא תתבצע היום אז העסקה תעבור לידיים של מישהו אחר וננחיל הפסד מרובה. פטריק השיב, "טוב אני מוכן אבל זה יקח 5,4 ימים". דוד שעיה התעקש, "לא, היום, עכשיו, אין עוד כמה ימים, אני חייב לשלם לאדם הזה ואם לא האדם הזה הולך. תעשה טובה, תראה אתה גם מרוויח מזה, אני מוכר לך סחורה ואתה תקבל את הסחורה יותר זול". שמע את זה פטריק והשיב לו, "אתה יודע מה יש פה עשיר אחד שקוראים לו אליק, הוא עשיר גדול, תן לי אני אלך אליו ואני אבקש הלוואה 1,000 רובל, אני אתארגן, עוד עשר דקות אני יוצא, תבוא עוד שעה, אני מקווה שיהיה לי את הכסף". הוא שמע זאת ומיהר לביתו וכעבור שעה חזר חזרה לביתו של פטריק ופטריק נתן לו את ה-1,000 רובל. בא הביתה, "ברוך ה', עכשיו שימות, עכשיו הוא יכול למות, הוא לא מפריע לי". מול הבית של הגוי היה שדה של קוצים ובאותו לילה הלך דוד שעיה והתחבא בשדה קוצים כדי לראות איך הגוי הזה ימות, היה לו כזה אמונה תמימה שהגוי ימות. אותו לילה הגוי הזמין הרבה חברים גויים והם שתו כל מיני משקאות חריפים, בשרים על האש, אכלו ושתו, רקדו והשתוללו ופטריק התחיל לספר להם מה הוא חולל לאדמו"ר הזה, שהוא ירק עליו, כולם צחקו והשתוללו. עברו שעתיים, שלוש, ארבע ופטריק רוקד ומשתולל, אמר דוד שעיה, "איך ימות הגוי הזה, הוא בריא כמו שור", הוא חיכה שימות. כבר הגיעו  שעות הבוקר המוקדמות והוא עצמו כמעט נרדם והוא רואה שהמסיבה עדיין כהרגלה וכולם משתוללים ומתפראים. לקראת הבוקר הוא כבר רצה לקום וללכת הביתה אך הוא נרדם שם והוא חולם שאשתו פתאום מעירה אותו ובחלומו אומרת לו, "קום קום מהר". שאל ותמה, "טוב מה קרה מה יש לך?".

היא אומרת לו, "טול ידיים מהר". הוא לא הבין את פשר העניין, "טוב מה קרה מהר?!". אומרת לו, "אתה צריך לברך שלא עשני גוי בכוונה שלמה, בשמחה גדולה". אומר לה, "מה קרה?". השיבה לו אשתו בחלומו, "מה לא שמעת?! כל העיר על הגלגלים", הגוי הזה מת, אכל חתיכת בשר ונחנק, כל העיר על גלגלים, נו תראה הצדיק אמר ולא עבר יום והנה הוא הלך לעולמו, כולם יודעים וודאי יש פה קידוש ה' גדול". ענה לה, "מה את אומרת, איך זה קרה כל כך מהר". וככה לו בחלומו  , ולפתע הוא התעורר וראה עצמו בתוך שדה קוצים, הסתכל בתוך הבית של הגוי וראה אותו מוטל על הרצפה מת וכולם בוכים וצועקים אז הוא הבין שהחלום אמת הדבר, איזה בכיות הם בוכים. הוא בשקט יצא שלא יראו אותו, הוא רץ מהר הביתה וסיפר לאשתו את כל מה שקרה. אמרה,"נו תראה מה זה". שהסיפור הגיע לצדיק הצדיק אמר, "אני לא התכוונתי שהוא ימות תוך יום, זה מה שבשמיים רצו אבל האמונה התמימה של היהודי הזה שרק רצה את הכסף מהר והיה בטוח שהגוי עוד מעט ימות זה שלח את מלאך המוות מהר לפרוע את החוב". זכותם תגן עלינו אמן.