כאשר אנחנו זורקים אבן לשלולית, לכאורה פעולה קטנה וחסרה משמעות. בפועל לאחר היעלמות של האבן במצולות השלולית, הולך ונוצר מעגל קטן על פני המים שהולך ויוצר עוד מעגל אחד ועוד אחד, כך שלאחר שנעלמה האבן לחלוטין עדיין האפקט שלה יוצר ריגושים הרחק מעבר למקום צניחותה.
עזריה צרפתי הפך לשם דבר בעירו הדרומית הקטנה, הוא הגיע לכאן לפני פחות מחמש עשרה שנה, אך דומה היה לתושבי העיירה אפילו לוותקים מבניהם. מה הוא עשה בעשור האחרון?

מיד עם בואו לעיירה כחתן צעיר קלט שיש מחסור בגני ילדים לציבור בעלי תשובה ההולך ונרקם ופחות מחצי שנה לאחר שרץ לכל משרד ירושלמי נוסד גן "אפיקי הנגב" שלאחר תקופה הפך לרשת גנים ברחבי השכונות. נו, ואחרי שהילדים האלו בגרו וההורים אותתו על כוונתם להמשיך בחינוך הטהור בתלמוד תורה, נזעק שוב עזריה צרפתי אל הדגל והתחיל במרץ רב לייסד תלמוד תורה. כמו עסקן ותיק קלט מהר מאוד עוצמת ערלות לבם של ראשי העיר ופקידיה, והתחיל לעקוף אותם בצפצוף מהיר וחורק. מאחד הלילות הניח קרוואן דו כיתתי ריהט  אותו טיפ –טופ. חיברו לרשת החשמל וערך סבב טלפוני בין ההורים "תירגעו, יש תלמוד תורה". כשראו זאת פקחי העיירה ניגשו עם הדו"חות וצווי ההריסה שעט צרפתי הנמרץ ללשכתו של ראש העיר להבהיר לו חד משמעית: "אם לא תזדרז את הליך רישיונות הקמת הקרוואן ואם לא תקצה מיידית קרקע לבניית תלמוד תורה בתוך שנתיים תועף כמו טיל בליסטי מלשכתך, והשרביט יוענק לרעך הטוב ממך". ראש העיר ראה את הברק בעניים של עזריה והם עשו את שלהם בהבנה שמדובר בצעיר קרוץ בחומרים של מנהיג. וכן המשיך ולא עצר באדום, מיד אחר שנוסד התלמוד תורה כבר בנה תשתית לישיבה קטנה.

לאחר מכן יצר קשר עם משרד הרווחה והקים מוסד ייחודי לילדים פגועי מח. אבל כל זה לא הספיק לו הקצב הבלתי נלאה שלו הריץ אותו לפגישה פוריה עם אחד ממארגני החסד הגדולים, ועזריה חנך בעירו סניף גדול ומרשים שהעניק מאות חבילות מזון למשפחות נצרכות בעיר.
יום אחד עזריה חזר הביתה עם חולשה אדירה מאוד לא אופיינית, הוא סחב אותה יומיים שלושה עד שהתמוטט. האמבולנס הבהיל אותו לבית החולים סורוקה בב"ש. אחרי בדיקות מקיפות יצא ד"ר אנדריי פוקסמן בפנים נפולות מן המחלקה ניגש אל עזריה ורעייתו ואמר להם "צר לי עזריה, אתה סובל מניוון שרירים..." "אורית, אינני מתרגש מן המחלה יש בעל הבית על העולם, הוא יודע מתי התחנה האחרונה שלי אבל העבודה עדיין רבה. אזרי כוחות רעייתי צריך להקים בית ספר יסודי לבנות וישיבה גדולה לבנים ואי"ה נסייד גם בית תמחוי מכובד". וכך אמר ועשה למרות המחלה שהחלישה אותו מדי יום, עזריה צרפתי יישם את חלומותיו בזה אחר זה כאחד הבריאים ממש.

שלושה ימים לפני פטירתו ישב איתו ראש העיר וליטף את ידו ואמר לו עזריה ידיד נפשי איש האשכולות הפועל נצורות מעולם לא סיפרת לי מה הניע אותך לחזור בתשובה ולקבל עול מלכות שמים".
יום אחד ישבנו אני ועוד כמה חברים במסעדה שתינו בירות אכלנו חמוצים שרנו שמחנו בשיא הרקנות וקלות הראש. מול המסעדה היתה חנות של תמונות ודברי פריצות בחלון הראווה, ה' ירחם. הנה לאחר כמה רגעים עובר לו אברך לבוש שחור לבן עם מגבעת וחליפה וכשהגיע ליד החנות והבחין בכך מיד הסיט את ראשו ימינה עצם עיניו בחוזקה והפשיל את כובעו אל מתחת למצחו עד שעבר והגיע לצומת. כולם התחילו לצחוק אבל לי זה ירה חץ בלב. מה מונע אותו לא לחטוא ולהסתכל על מראות האלו. האם הוא לא נכנע לתאווה זו. אבל כנראה הבנתי שיש משהו אחר שהוא מתאווה אליהם והם נותנים לו כוח לשמור על עצמו. כך שלושה ימים שכבתי בלילות מבולבל ובמחשבתי הסצנה של האברך ששמר על עצמו. ולאחר כמה ימים הרמתי טלפון לישיבת "נתיבות תשובה" שם למדתי תורה וקיבלתי את התשובות. ולאחר מכן התחלתי את המרוץ שלי שאתה כבר מכיר.
מול אלפי תושבי העיירה ולאוזני האלמנה וששת היתומים נשא הרב ארגמן דברי הספד מרטטי לבבות על מסירות נפשו של עזריה ז"ל למען הכלל והפרט.

"אתם קולטים יקירי ואהובי, אברך צעיר הסיט את ראשו ימינה והפשיל את כובעו מתחת מצחו כדי לא לראות תמונה תאווה גרם לעזריה לעזות תשובה שלימה. בואו ניקח אל לבנו כיצד פעולה קטנה של קידשו השם, של צניעות, של שמירת העיניים בונה קניינים לדורות שלמים אצל יהודי אחר.