רבי יואל סירקיש בעל הב"ח היה גאון אדיר אחד מהמפרשים על הטור. בתחילת דרכו היה רב בעיירה באלז, וחי בעניות ואף שהיה רב הקהילה היה מקבל שכר פרוטות. בלילות היה מחפש נר קטן כדי ללמוד וגופו רעד מהקור הגדול וכדי לחממו היה הולך לבית מרזח וקונה משקה שכר קטן כדי להתחמם ולהמשיך הלאה ללמוד תורה.
תושבי העיירה לא היו יודעים שהב"ח לומד בלילה לאור הנר, וחשבו שכל הלילות הוא יושן, שותה משקאות חריפים, ולכן אינו ראוי לרב הקהילה שלנו. עד כדי כך לקחו מכתב וכתבו לשמש של הרב מהשבת הזאת לא ישב הב"ח כבר על הכיסא של רב הקהילה, ונתנו לשמש את המכתב.
ערב שבת הרב יוצא לחצר לשטוף את פניו לכבוד שבת באו ציפורים וצפצפו, הלך לאשתו ואמר לה, מזל טוב. שאלה אותו, על מה מזל טוב? אמר לה, שמעתי מהציפורים שצריכים להגיע שלושה שליחים מאחד העיירות ועכשיו בעז"ה תכיני סעודה גדולה לשבת לאורחים האלה. אמרה לו, איזה סעודה גדולה בקושי לעצמנו יש מה לאכול. אבל הב"ח לא נבהל ואמר לה, קחי הלוואה תקני בשפע ששום דבר לא יהיה חסר.

בינתיים השמש לקח את המכתב ולא ידע איך להביא אותו לרב שלא יהיה בשבת בצער. מצד שני אם אני לא ייתן יפטרו אותי מהעבודה שלי. החליט שעדיף לו שיפטר ולא יצער את הרב ולא מסר את המכתב לרב. כך היה, בערב שבת הגיעו השלושה שליחים הרב קבל אותם בכבוד גדול. וכשהגיע לבית הכנסת ופסע לכיוון מקומו הקבוע, השמש ראה שאנשים רוצים לעצור אותו שלא ישב. מיד רץ לעברתם וביקש מהם שלא ימנעו ממנו כי הרב לא יודע כלום שאני עדיין לא מסרתי לו את המכתב ובמוצאי שבת המסור לו, כך נחה דעתם והרב ישב במקומו בלי שידע מאומה. הגיע מוצאי שבת הרב קורא לשמש שלו ואמר לו, אני יודע את כל הסיפור ובזכות שלא רצית לצער אותי בשבת יהיה לך בן שיאיר את העולם בתורה.
הב"ח הלך לאחת העיירות וכשהגיע שמה יש מחוזות מחוזות והיה מקום שהיה מלחמות בין כמה מחוזות ותושבי העיירה שהיו סקרנים היו הולכים לראות את הקרבות בניהם. והבן של הרמ"א הלך לראות את הקרבות, והוא לא הבין איך יכול להיות שאחד הורג את השני ומיד התעלף. בינתיים אותם המחוזות שנלחמים התקדמו וראו אחד אדם שוכב על הרצפה וחשבו שזה אויב והרגו אותו. לאחר זמן התברר שהיה יהודי, הגויים התנצלו על כך שחשבו שזה אויב. לקחו את הבן של הרמ"א וכשבאו לקברו שמו לו שקים ביד בכך שיתנקם בשונאים האלה. כך באמת, אותם הגויים שהרגו אותו נופלים בקרבות כמו זבובים, המפקד נכנס ללחץ ולא הבין למה כך נופלים.

בעיירה של היהודים היה יהודי אחד שהיה מוסר רץ למפקד וסיפר לו שהיהודים קברו את בן הרמ"א שהרגתם עם שקים כדי להתנקם בכם. איך ששמע המפקד, עלה לו הדם לראש וביקש למחרת ללכת ולפתוח את הקבר של אותי יהודי ואם כך אני מתנקם בכל היהודים.
הב"ח ישן, הגיע אביו בחלום וסיפר לו את כל הסיפור וביקש ממנו לקום מיד וללכת להוציא את שני השקים מהקבר. הב"ח התעורר בבהלה קרא מיד לחברה קדישא לכו ותמצאו את הקברו של בן הרמ"א ותוציא את השקים. הגיעו החברה קדישא וניסו להוציא את השקים אבל הנפטר לא משחרר, חזרו לב"ח וסיפרו לו שהנפטר לא רוצה לשחרר את השקים. הב"ח הגיע איתם בחזרה אל בית הקברות וביקש מן הנפטר שישחרר, אבל למרות כל, הנפטר לא רוצה לשחרר. אמר לו הב"ח, אם תשחרר את השקים אני מבטיח לך שאחרי הפטירה שלי אני מורה שיקברו אותי לידך. מיד שחרר את השקים לקחו אותם וכיסו את הקבר שלא יראה זכר לפתיחתו.
למחרת על הבוקר, הגיע המפקד עם חייליו לחברה קדישא וביקש לפתוח את הקבר של בן הרמ"א . וכשפתחו את הקבר לא היה שום שק. התעצבן המפקד על אותו יהודי המלשין שרימהו. ופתאום הנפטר פתח את עיניו והסתכל על אותו יהודי מלשין. המוסר נבהל והתעלף. ראה את זה המפקד וביקש להרוג את אותו מוסר. לאחר זמן נפטר הב"ח, וקברו אותו ליד בן הרמ"א וכתבו על המצבה של אותו בחור "כאן נפטר קדוש אצל הב"ח והב"ח אצל קדוש".
שהב"ח סיים לכתוב את החיבורו "בית חדש" נתן אותו לאחד מל"ו צדיקים נסתרים שיתן על החיבור הסכמה. עבר הרבה זמן והב"ח מחכה ועדין הוא לא קיבל את ההסכמה מאותו צדיק. שאלו למה אתה לא נותן לי עדיין הסכמה. אמר לו אותו צדיק לב"ח החיבור שלך הוא חיבור מרומם אבל מן השמים אמרו לי אם גומרים להדפיס את הספר שלך גמרת את התפקיד שלך. אמר לו הב"ח, בשביל להציץ תורה אני מוכן לסיים את תפקידי. וכך היה גמרו להדפיס את הספר והב"ח הלך לעולמו.