בית המדרש היה מלא מפה לפה, ביהודים יקרים שבאו לשמוע את דרשת יום השבת, אותה נאם באותה שעה המשפיע הנודע הגה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א. כולם האזינו מרותקים בקשב רב, כשהרב טויסיג מפרט בלשונו העשירה את ברכת השבת, ומרגש את הקהל בביאוריו על מתנת השבת וברכתה.
ואז, הרים הרב את קולו ואמר לפתע: 'ואף שידוע לכם שברכת השבת משפיעה על השפע הרוחני והגשמי שלנו, אך בוודאי תהיו מופתעים לשמוע שגם בחפצים דוממים נשפעת ברכה מיוחדת בשבת, וכל אחד יכול לבדוק זאת בעצמו בביתו, ולהיווכח בכך!' - אמר הרב טויסיג, כשהקהל כולו שם אוזניו כאפרכסת לשמוע - היכן נוכל לראות את ברכת השבת גם בחפצים דוממים מדי שבת?

'ובכן', אמר הרב, 'הרי כל אחד מאיתנו מדליק נרות שבת, ולכל נר יש זמן בעירה קצוב מראש, מספר שעות קבוע. אלא שמנין השעות הקצוב הוא רק  לימי השבוע, כי ביום השבת - תופתעו לגלות שכל נר בוער יותר מהזמן הקצוב לו, בנרות השבת ישנה ברכה מיוחדת המחזיקה את השלהבת עוד מספר דקות ניכרות מעבר לזמן הקצוב מראש. כל אחד יכול לבדוק זאת בעצמו (!), ולראות ולהיווכח, כי נרות השבת דולקים תמיד מעבר לזמן שהיו אמורים להספיק!'

הקהל היה המום. מה? האמנם? 'אכן כן', אמר הרב, 'כך מגלה הרה"ק בעל ה'בני יששכר' זי"ע, בבארו את דברי רבי אליעזר שאמר כי ברכת שבת מתבטאת בנרות השבת, שהכוונה לכך כי נרות שבת דולקים תמיד מעבר לזמן הקצוב להם מראש. אשרינו שזכינו!' - קרא הרב טויסיג ברגש, 'אנו יכולים לראות את ברכת שמים - 'ויברך אלוקים את יום השביעי' - במו עינינו. כל נר שבתי דולק מעבר לזמן הקצוב לו, כי הוא זוכה לברכת השבת, המעניקה שפע וברכה!'

בין מאזיני הרב באותה דרשה, נמנה גם יהודי סוחר יהלומים. הלה שמע את דברי הרב, ובאופן אקראי לחלוטין, ציטט אותם באוזני חברו לעסקים, סוחר יהלומים נוסף, שכבן למשפחה שבקושי שרדה את אימי השואה, לא התחנך על ברכי התורה והמצוות. 'תראה כמה ברכת השבת גדולה' - אמר לחברו, 'הרי כל אחד יכול לבדוק זאת בעצמו ולהיווכח כי נרות השבת דולקים מעבר לקצוב עבורם. האין זו הוכחה בטוחה לברכת השבת הנשפעת לשומריה?'

החבר שמע את הדברים, ובהה בחוסר אמון. 'לא יתכן, אדוני', אמר בפשטות. 'נר שאמור לדלוק 4 שעות, ידלק בדיוק ארבע שעות!' - קבע. אך היהודי שהאזין לדרשה ביום השבת היסה אותו: 'למה להתווכח על עובדות? אולי תנסה?'
הוא הוסיף לדבר על לבו, עד שהחבר התרצה ואמר: 'תראה, אני מנסה בשבועיים הקרובים להדליק נרות שבת, ובודק אם כנים דבריך. אם אווכח כי צדקת והנרות דולקים מעבר למתוכנן - אני מקבל על עצמי להתחיל להדליק נרות מדי שבוע ולשמור את השבת כהלכתה!'
ביום ששי הבא, אחרי עשרות שנים שלא עשה כך, רכש אותו יהודי נרות הדולקים 4 שעות. הוא ביקש מרעייתו להדליקם בזמן, ועקב בדריכות אחר בעירתם. המתח הגיע לשיאו כשהדקות נקפו גם בחלוף 4 שעות, ובסופו של דבר, הנר כבה הרבה אחרי תום ארבע השעות!
הלה לא התקמצן, ובשבוע הבא - רכש נרות של חברה אחרת, והפעם - נרות מסוג שעווה שונה, ושל 6 שעות. שוב הודלקו הנרות והתברכו בברכת השבת, ושוב בערו יפה 6 שעות שלימות ועוד כהנה וכהנה...

'שבועיים זה כלום', הרהר הלה, מנסה להדחיק את התוצאות המטלטלות את חייו... הוא גם לא מיהר לעדכן את חברו בתוצאות הניסוי, אלא ניסה להתל בנרות... בשבועות הבאים, רכש מדי שבוע נרות מסוג שונה, מחברה אחרת, סוגי שעווה מגוונים, וגם שעות בעירה ארוכות וקצרות לסירוגין....
אך בכל שבוע, כשעמד מול הנרות והביט בהן ובשעון לסירוגין, החל להצטמרר יותר ויותר. הוא רואה בעיניו כי חברו צדק, ברכת השבת מצאה את דרכה לתוך ביתו, מתבטאת יפה בפמוטות שעל שולחנו. הוא הביט בשלהבות המרצדות ברעדה, כשהוא מבין את משמעות הניסוי ותוצאותיו...
כעבור חודשיים - לאחר תשעה שבועות של נסיונות תכופים, הוא הבין כי יש דברים בגו, ונכנע... בלב נרגש ותוך סערת נפש עצומה, גילה את אוזני חברו על נסיונותיו המשתנים, ואיך תמיד המסקנה היתה חד משמעית - נרות השבת בורכו בברכה מיוחדת, המבעירה אותם הרבה מעבר לזמנם הקצוב...
'קיבלתי על עצמי,' אמר ברגש, 'לא רק לשמור שבת, אלא גם להניח תפילין, לשמור כשרות ולנהל את הליכות ביתי על פי ההלכה היהודית. עתה נוכחתי לדעת, כי ברכת השבת אינה דברים בעלמא, אלא מציאות מוכחת לנגד עיניי!'
ולא ידע אותו יהודי, כי הרבה יותר מברכת השבת בנרות אותה גילה, ברכת השבת הגדולה והמהותית בה זכה היא הברכה הרוחנית, כי בזכות השבת וברכתה - זכה לגלות את אביו שבשמיים מחדש!

את הסיפור כולו, שמענו מהרב טויסיג בעצמו, ששמעו מבעל המעשה - אותו יהודי שציטט באוזני חברו את דברי בעל ה'בני יששכר' זי"ע. וללמדנו בא:
השבת היא מקור הברכה, היא המשפיעה ברכה ואושר, שפע ושמחה, בבתינו, בחיינו, בשגרת יומנו, בהצלחתנו הרוחנית כמו גם בשפע הגשמי שלנו. הבה נחבק את השבת בכל ליבנו, נלמד את הלכותיה כראוי ונקפיד עליהן בתשומת לב, נקדים לקבל את השבת כדי לזכות בעוד מאותה ברכה אלוקית קסומה, כי לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא - ורק היא - מקור הברכה!