כל אימת שעלה שמו של מוישי על שולחן הדיונים באסיפות הצוות, היתה נשמעת אנחת כאב. הם מכירים את מוישי היטב, הוא באמת מתמיד ומשקיע עד אין קץ, אך מוחו לא נפתח, ההצלחה ממנו והלאה. הוא לא מצליח להבין דבר...
כמה זה כואב, מאכזב, מצער. בחור שכל כך רוצה, כל כך מתאמץ, וכל כך נכשל. כמה שעות התמדה ויגיעת התורה, כמה עקשנות והקרבה. ועדיין - הוא רחוק מלהבין מה קורה בסוגיות הנלמדות, כאילו החומר מרחף מעליו... האב היה בסוד העניינים, עוד מילדותו של מוישי. הוא הוציא הון עתק על אבחונים, שפך תפילות ודמעות לרוב, לא ויתר על אף יועץ או עזר לימוד לבנו האהוב. אך הילד מוסיף להתאמץ ולהתעקש, ושערי ההצלחה נותרים נעולים בפניו!
לאחר עוד ישיבה ממושכת עם מחנכיו בישיבה, הוחלט להביא עבור מוישי צוות אברכים מיוחד, המתמחה בהנגשת ובהסברת הלימוד. הבחור היה בידיהם במשך ארבעה חודשים, הם למדו עמו יום יום והוא הוסיף והתאמץ להבין, אך שוב קיבל האב את הבשורה המאכזבת: 'מצטערים, אין לנו איך לקדם אותו...'

האב לא נשבר, שב ועירב את הצוות בישיבה, ואלה שבו וביררו על צוות מומחים אחר, שידיו רב לו לסייע לבחורים להבין את דברי הגמרא, אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה. מוישי היה מוכן למאמץ נוסף, אביו היה מוכן לשלם את ההון הדרוש, והם החלו ללמוד עמו מדי יום, כשהכל מקוים שיעניק להם ה' את המפתח לפתוח את לבו של מוישי לתורתו...
כמה חודשים חלפו, ושוב הגיעה הבשורה הקשה: 'אנו מאוד מתפעלים מהעקשנות של מוישי, מהרצון הבוער בו. עשינו הכל למענו, אך לצערנו - ללא כל שמץ הצלחה. זה באמת מקרה חריג, בחור שאף שיטת טיפול לא מצליחה לפתוח את לבו, למרות מאמציו הרבים. אין לנו מה לעשות יותר!' – הרים הצוות המומחה ידיים מיואשות...

האב שמע את הקביעה הנחרצת, ורגע לפני שנפרד מהם ביקש מהם טובה אחת: 'ראו נא. זה עתה שמעתי דרשה מעניינת, סביב הנושא שמאמצי האב להשתפר ברוחניות ובלימוד התורה – פותחים את לבו של הבן. ולפעמים, כשהבן מתמודד עם קושי רוחני מסויים בכל תחום רוחני, במידות טובות, בקדושה, בתפילה או בתורה, אזי אם יתחזק האב בענין זה ויתאמץ יותר באותו תחום - זה מה שיפתח את לב הבן, זה מה שיביא לו את הכוחות והיכולת לצלוח את ההתמודדות!
ולכן', שב האב וביקש בדמעות, 'תנו לי ולמוישי שלי עוד הזדמנות, תנו לו עוד צ'אנס. מאז ששמעתי את הדרשה הזו, לקחתי על עצמי להתאמץ הרבה יותר בלימוד התורה, להתמסר יותר למען לימוד התורה האישי שלי. קיבלתי על עצמי עוד שיעור יומי, וגם לשנן שנית את השיעור הראשון. את כל זה אני עושה כדי לחזק את הקשר שלי לתורה' – אמר האב ודמעות התרגשות חונקות את גרונו, 'מתוך תקווה שזה מה שיפתח לבני את שערי התורה!'
האב סיים את דבריו הנרגשים והצוות המומחה עמד באלם ובהלם. נדהם, נרגש. כמה מוכן האב להקריב, כמה הוא מתמסר, כמה אמון יש לו בילד, וכמה הוא מוכן לעשות הכל למענו, ובכלל זה – לחזק את הקשר האישי שלו עם התורה כדי לפתוח לילד את שערי התורה. הם התייעצו והחליטו לתת לילד עוד הזדמנות, הפעם – אחרונה...

בתוך מספר שבועות, למרבה התדהמה, התרחש הנס, המהפך. זה לא קרה ברגע אחד, זה לקח כמה שבועות של התקדמות איטית, אך נחושה ומבטיחה. לפתע הילד החל לקלוט את מבנה הסוגיות, הצליח להבין קושיא ותירוץ, ראיה וסתירה. כעבור כמה שבועות התרחש הנס המפתיע ביותר:
כל חבריו ולרבות מגיד השיעור של מוישי, היו נדהמים לנוכח אצבעו שהונפה בחדווה למרכז החלל, מבקש לשאול שאלה. ברגע הראשון השתררה שתיקת הלם, עד שמגיד השיעור התעשת ונתן לו את רשות הדיבור. ומוישי, כזקן ורגיל, פתח והעלה שאלה מעניינת ומרתקת, ממנה עלה עד כמה הוא ברור בחומר הנלמד, עד כמה הסוגיא קנה שביתה בלבו והוא מבינה לאשורה...
חלפו עוד כמה שבועות, עד שמוישי הנרגש הביא הביתה מבחן, ועליו התנוסס ציון של למעלה מתשעים אחוז! האב היה המום, וחיבק את מוישי בנו בחום: 'הכל בזכותך, בני! כל הכבוד על המאמץ, העקשנות, ההתמדה לאורך כל השנים! מי יודע, לולא מאמציך המרובים, אם הייתי זוכה לשמוע את הדרשה הזו שנתנה לי את הכלי העוצמתי - להתחזק בעצמי כדי לפתוח לך את שערי הלב!'
מוישי נרעד כולו מהמחמאות הכנות, ולפתע הבין מה הביא למהפך הגדול. מאמצי האב להתחזק בתורה, כדי לפתוח לבנו את שערי התורה, בשילוב המאמצים האישיים שלו בעקשנות ובהתמדה - הם אלו שנתנו לו חיים חדשים, הם אלו שיצרו את הנס התורני העצום הזה!

סיפור זה, שהתרחש לפני כארבע שנים במונסי שבארצות הברית והגיע אלינו ממקור ראשון, מלמד וקורא: עמל התורה לבסוף משתלם, יגעת ומצאת - תאמין. כדי להצליח בתורה צריך לעמול, להתעקש, להתאמץ. אין דרכי קיצור, אין 'לימוד קל'. רק עקשנות למען התורה והתמדה בה - מביאים הצלחה כבירה!
וגם כהורים, יש לנו הרבה מה לתרום לילדינו: אם ניתקל בקושי אצל אחד מילדינו, ילד המתקשה במידות טובות, בשליטה עצמית, בתפילה מעומק הלב, ובלימוד התורה - יש לנו איך לעזור לו, יש לנו 'דרך עוקפת' לסייע לו! הבה נתחזק בעצמנו באותו תחום, ונפתח לילדינו את השער והיכולת להצליח באותו נסיון בדיוק!
הבה נחפש צעד נוסף, אפילו קטן, שיפור בחיזוק והידוק הקשר שלנו עם התורה: לכבות את המכשיר הסלולרי בעת הלימוד, להוסיף כמה דקות ביום, לחזור פעם נוספת, להוסיף משנה או הלכה. משהו, התקדמות, צעד נוסף, מאמץ מיוחד!
זה מה שישפר את הקשר שלנו עם התורה, וזה מה שיחלחל ויעבור לדור הבא. ככל שנוסיף ונרבה את המאמץ וההקרבה לתורה, נזכה לשפר את איכות החיים שלנו, וגם לזכות למימוש השאיפה הנכספת מכולן: 'ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו... כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך!' – אמן!