הסיפור שלפנינו, מיטיב להמחיש את השפעת פעולה אחת, קטנה וכביכול לא משמעותית, על עתיד רב שנים ועתיר תהפוכות. הסיפור הזה מגולל מסכת חיים, חובקת יבשות ומשתרעת לאורך כמעט שישה עשורים, שמתנהלת בצילה של לקיחה אחת שלא כדין. הסכיתו ושמעו:
בפנסליבניה שבארה"ב, התגורר יהודי בשם הרב שלמה יוסף הכהן ויינשטיין. הרב ויינשטיין עסק בפעילות ציבורית מגוונת, החל מהצלת ילדים שהוחבאו במרתפי המנזרים הנוצרים בימי השואה האיומה והשבתם לחיק עמם, וכלה בשיפוץ ציוני קודש של רבנים שהושחתו בימים הנוראים שעברו על אירופה, כמו ציונו של הרמ"א בקראקא.

עיסוקיו הרבים טרדו את מנוחתו, עד שלא הותירו זמן פנוי לשוב לתפקידו האהוב כמחנך, כפי שהיה בשנותיו הצעירות. אז, שימש הרב ויינשטיין מחנך רב זכויות בכיתה ח' בישיבת 'תורה ודעת' בארה"ב, כאשר על ברכיו גדלים כיתות של תלמידים שחונכו ליראת שמים, נגד הרוח ששלטה באותם ימים באמריקה.
אלא שימיו כמחנך, כאמור, כבר היו שייכות להיסטוריה הרחוקה. חמישים וארבע שנות פעילות אינטנסיבית, כבר השכיחו כל רושם מהם. אלא שדפיקה אחת בדלת ביתו, החזירה אותו לתפקידו כמחנך, כיובל שנים לאחור - - -
רווח קטן, השפעה אדירה!
האיש שעמד בדלת הבית, נראה היה כאדם אמיד וסוחר ממולח. הוא לבש חליפה הדורה, מתחתיה בלטה העניבה האדומה, וענד שעון יוקרתי. מיד עם פתיחת הדלת שאל האיש 'אתה הרב ויינשטיין?', ומשנענה בחיוב חייך בנימוס, וביקש להיכנס תוך שהוא מוציא מתיק הג'יימס בונד שבידיו חבילה קטנה, ומגיש אותה לרב ויינשטיין.

הרב ויינשטיין הביט בו במבט המום, אינו מבין מה רוצה האיש הזר הזה ממנו. מבע פניו כמו זעק 'מי אתה? לשם מה הגעת? מה אתה מחזיק בידיך? מה הקשר אלי?' במערבולת שאלות ותהיות. הזר חייך בנימוס, וביקש כי תחילה יקח הרב ויינשטיין את החבילה הקטנה, ומיד יבהיר את כל דבר המעשה.
האיש חזר כששה עשורים לאחור, אל ימיו כתלמיד בכיתתו של הרב ויינשטיין. את סיפורו החל בתזכורת, כי כמחנך, ערך הרב ויינשטיין מעת לעת מבצעי עידוד וחזרה, לעודד את התלמידים לשקוד על לימודם.
באחת השנים, לקראת תום שנת הלימודים נערך מבצע שכזה, כאשר הוכרז כי התלמיד המצטיין יזכה בפרס יקר ערך, במושגי אותם ימים. ואכן, התלמידים כולם למדו ושיננו את החומר הנלמד, כאשר לאחר המבחן המסכם נבחר הזוכה המצטיין, שבמסיבת סיום השנה נקרא אל הבמה לאחר כבוד, לקבל את הפרס הגדול: ספר קיצור שולחן ערוך קטן...

מאז, סיפר האיש, זרמו מים רבים בנהרות הזמן. אתה עזבת את תפקיד המחנך, ואני הפכתי מתלמיד לאדם בוגר ובהמשך לסוחר מצליח. הסתובבתי בעולם לצורכי מסחרי, טסתי בין מדינות שונות והשתתפתי בנשפים יוקרתיים, עד שאט אט זהותי היהודית נחלשה. בתחילה הקלתי בתפילה במנין, אחר כך בכלל ויתרתי על התפילות, בשלב מאוחר יותר הפסקתי להקפיד על כשרות, וגם השבת כבר לא היתה יום מנוחה - - -

'יום אחד', נאנח האיש והמשיך, 'ישבתי במלון אחרי עוד יום מסחר מצליח, וחשבתי על עצמי. איך הידרדרתי לכזו דיוטא תחתונה, איך הגעתי למצב שאינני שומר מצוות. הרי יכולתי להיות סוחר מצליח ולהמשיך לשמור על קלה כבחמורה, מה אפוא קרה לי בדרך?'
'התבוננתי היטב, והגעתי למסקנה שכל חורבני הרוחני הוא תוצאה מכך שאת הרווח הראשון בחיי לא עשיתי ביושר. וזה הזמן להודות ולהתוודות', המשיך האיש כשהוא מוחה דמעה סוררת, 'שאני הוא התלמיד שקיבל באותה מסיבה את הפרס הגדול, הספר קיצור שולחן ערוך. אלא שלא הייתי התלמיד המצטיין בכיתה, והפרס לא הגיע לי ביושר...'
'את כל ידיעותיי במבחן המסכם ההוא, העתקתי מחברים. לא היה לי צל של מושג בחומר הנלמד, ולפיכך למעשה 'גנבתי' את התשובות מחבריי, וכך זכיתי להיות המצטיין שקיבל את הפרס. היה זה רווח ראשון בחיי, אך הוא נעשה בצורה לא ישרה, ולכן – כך הרגשתי – כל מסחרי ורווחיי מאז ועד עתה מלווים בהידרדרות רוחנית קשה וכואבת...'

'מיד כשהכתה בי התובנה הזו, החלטתי שני דברים: הראשון – לעשות כל מאמץ למצוא אותך ולהחזיר את המתנה שהגיעה לידיי לא ביושר. השני – להסתובב מעתה עם הספר שקיבלתי, קיצור שולחן ערוך, כל העת, גם כי מי יודע היכן אמצא אותך, ובעיקר – כדי שהספר הזה יזכיר לי בכל מקום ובכל מצב, כמה עליי להישמר ולהיזהר להרויח רק ביושר מוחלט, וכמה יש להיזהר מספק אפילו קל ביושר המוחלט, כי התוצאות קשות ביותר - - - '
האיש סיים את המונולוג המרתק, והרים עיניו להרב ויינשטיין. הוא פתח את החבילה הקטנה, והוציא מתוכה ספר קיצור שולחן ערוך בלה ומתפורר, שדפיו הצהיבו כבר מזמן... 'בבקשה', אמר כמעט בתחינה, 'קח את הספר בחזרה, אינני חפץ ברווחים שהגיעו אליי שלא ביושר'...
הרב ויינשטיין הביט בו בעיניים קרועות מתדהמה, ונטל מידיו את הספר. אחר כך הגיש לו כוס מים קרים, להשיב את נפשו אחרי הסיפור המרגש שסיפר, כאשר שפך את כל סגור לבו בעשורים האחרונים. רק כשהתאושש קימעא, שאל אותו הרב ויינשטיין 'אבל איך הגעת אליי? איך מצאת את כתובתי היום?'

'ובכן', המשיך וסיפר, 'כפי שאמרתי קודם החלטתי להסתובב צמוד עם הספר, מי יודע היכן אוכל למצוא אותך ולהשיבו לידיך. מתוקף היותי סוחר, אני מרבה לטוס ברחבי העולם, ועובר בין מדינות שונות. לידיעתך, היו פעמים שלא נסעתי אלא עם תיק קטן, ועדיין – בתוך התיק הזה שכן כבוד הספר. לא הייתי זז בלעדיו!
הספר הזכיר לי לנהוג ביושר, וכך אכן עשיתי. ההצלחה האירה לי פנים, אינני יכול לתאר עד כמה. הרווחתי בעיסקאות שונות מאות אלפי דולרים, והפכתי לאיש עשיר מאוד. כל זאת, בעוד אני מתחזק במצבי הרוחני, מאז שקיבלתי על עצמי לחפש אותך בכל מקום בעולם ולעשות כל שלאל ידי להשיב לך את הספר...'
'לא פעם, נקלעתי למצבי ניסיון קשים. עמדה לפניי הזדמנות להרויח סכום עתק, אך היא דרשה משהו קטן, איזה שהיא נגיעה או אמירה שאינה ישרה בכל מאת האחוזים, ממש 'גלאט'. הספר שהיה אתי עמד נגדי כתמרור אזהרה: לא כדאי, תברח! ויתרתי על ההזדמנויות הללו, והקב"ה השיב לי בכפל כפליים, בהצלחה מסחררת בכל עסקיי...'

הרב ויינשטיין קטע אותו בשאלה המסקרנת: 'הבנתי שהספר היה איתך בכל מקום, ושבזכותו זכרת להישמר ולהיזהר ביושר עסקיך. הבנתי גם שלמדת את הלקח – שיש סייעתא דשמיא מיוחדת ברוחניות ובגשמיות למי שמקפיד על יושר בעסקים. אך עדיין לא הבנתי – איך הגעת אליי? איך מצאת אותי יובל שנים אחרי?'
'זהו,' המשיך היהודי וסיפר, 'אני בדיוק מגיע לנקודה הזו. פעם טסתי ליפן לצורך עסקיי, מדינת ענק שיש בה אינספור הזדמנויות משובחות לעסקים. הגעתי לשנחאי, ובדרכי למשרד של חברה מכובדת בעיר, אני רואה לנגד עיניי צועד מעדנות יהודי שומר תורה ומצוות...'
'עיניי התעגלו בהלם. יהודי שומר מצוות, כאן, בין מיליוני גויים? ניגשתי אליו ושאלתי לשמו. שוחחנו מעט על מטרות בואנו לשנחאי, ונהניתי לפגוש אדם המוכר לפחות בהליכותיו ודתו... לקראת סיום, כמנהגי לחפש כל קצה חוט שיוכל להביאני אליך, שאלתי אותו אם הוא מכיר יהודי בשם שלמה יוסף ויינשטיין?'

'להפתעתי, השיב אותו יהודי: שלמה יוסף ויינשטיין? הרי זה גיסי. הרי לך כתובת ביתו...!'
'כמעט יצאתי בריקודים במרכז העיר שנחאי. היה זה אות עבורי משמים כי תשובתי התקבלה. בדיוק כאן, בסוף העולם, במפגש בין שני יהודים בודדים – בדיוק כאן קיבלתי את הפתרון לשאלה שמציקה לי כבר עשרות שנים? הרי זה אות משמים, שסייעוני להגיע אליך להחזיר לך את הספר, כי הבא ליטהר מסייעין בידו!'

הסוחר סיים את סיפורו המרגש, ועיניו זולגות דמעות התרגשות והודאה. גם הרב ויינשטיין בכה בהתרגשות לנוכח סיפור שכזה...
אי אפשר שלא להתפעל: כאשר קיבל על עצמו לתקן את המעשה הלא ישר שעשה בצעירותו, כמה השפעה טובה וחיובית היתה לכך, עד שהקב"ה סייעו לתקן גם ממרחק רב, וגם יובל שנים אחרי... כי הבא ליטהר מסייעין בידו, וכפי שפירש המהרש"א שמצמידים לו שני מלאכים שילוו אותו עד להשלמת המשימה בהצלחה!

כמה אנו צריכים ללמוד להיזהר. פעמים ראינו עט של הזולת ואנחנו רק רושמים משהו קטן, פעמים השארנו במכולת חוב של 2 ₪, אך הוא נשכח..., פעמים השתמשנו בפריט של הזולת 'רק לרגע'..., ייתכן שמדובר בזוטות של ממש שאינם נראים כגזל, ואנחנו נוהגים היתר...
כמה צריך להיזהר. הרי זה ממון הזולת!