א. מפטירין בנביא מענינה של פרשה, ואין פוחתים מעשרים ואחד פסוקים, אלא אם כן מסתיים הענין בפחות ממנין זה. והטעם שמפטירין בנביא, מפני שפעם אחת גזרו גזירה על ישראל שלא לקרוא בתורה, ותיקנו חכמינו לקרוא בנביאים מענינה של פרשה, והיו קוראים בנביאים עשרים ואחד פסוקים כדין קריאה בתורה, שלשה פסוקים לכל אחד מהשבעה, וגם היו מברכים על הנביאים שבע ברכות כנגד שבע ברכות של שבעה העולים לתורה, ולכן גם לאחר שנתבטלה הגזירה וכבר קוראים בתורה, מכל מקום תיקנו שהמפטיר יקרא עשרים ואחד פסוקים, ויקרא בתורה תחילה מפני כבוד התורה, שאם לא יקרא בתורה אלא בנביא בלבד ומברך על קריאתו, יהא כבוד התורה וכבוד נביא שוים, לכן צריך שיקרא בתורה תחלה ואחר כך בנביא, ובזה רואים הציבור שגדולה תורה מנביא.

ב. מצוה להדר לקרוא ההפטרה מתוך ספר הכתוב בכתב יד ובקדושה על קלף, ואפילו אם הוא רק ליקוט הפטרות של שבתות השנה ואינו ספר נביא שלם. ואם אין ספר כזה, עדיף לקרוא ההפטרה מספר נביא שלם בדפוס, מאשר לקרותה בחומשים הנדפסים.

ג. כל אחד מהציבור צריך לקרוא את ההפטרה בפיו ולא לסמוך על המפטיר, חוץ מהברכות שצריך לשומעם מהמפטיר ולענות אמן. וצריכים הציבור לקרוא בלחש ולא בקול רם. ואם הציבור מרימים את קולם בהפטרה, ידפוק השליח ציבור דפיקה קלה על התיבה כדי שינמיכו את קולם ויקראו בלחש.

ד. יש אנשים שעולים למפטיר וקוראים ההפטרה למנוחת הוריהם ומדלגים חציין על תיבות ובולעים האותיות, ושגיאות מי יבין, ואף על פי שעל ידי הקדיש וההפטרה ניצולים ההורים מדין גיהנם, ומזה נתפשט המנהג לומר קדיש ולהפטיר בנביא בשבת שלפני יום הפטירה, אבל הדבר ברור שכל זה טוב ומועיל כשאומרים אות באות תיבה בתיבה, אבל אלו הבולעים אותיות או מדלגים תיבות גורמים להורים נג''ע במקום ענ''ג, והעדר טוב ממצאות הרע, וקרוב להיות שמברכים ברכות לבטלה, וגם הקהל אינם יוצאים ידי חובתם, ויותר טוב היה שהמעות שקונים בהם ההפטרה יתנום לעניים תלמידי חכמים ובני אדם מהוגנים, ויהיה נחת רוח לאביהם ואמם.

ה. אין למפטיר לתת את קריאת ההפטרה לשליח ציבור, אלא המפטיר עצמו צריך לקרוא את ההפטרה. וכן אין המפטיר רשאי לתת לשליח ציבור לברך את ברכות ההפטרה ולקרוא את ההפטרה, אלא המפטיר עצמו צריך לברך את ברכות ההפטרה ולקרוא את ההפטרה.

ו. כשיש רק כהן אחד בבית הכנסת, ורוצה לעלות בשבת גם לעליית כהן וגם לעליית מפטיר מפני שיש לו אזכרה, לכתחילה אין לעשות כן, אבל בדיעבד שכבר קנה את העליות ויש לו צער אם לא יעלה למפטיר- מותר להעלותו לעליית כהן וגם לעליית מפטיר, ואין צורך להחמיר להוציאו מחוץ לבית הכנסת ולהעלות ישראל במקום כהן.

ז. הנוהגים לומר אחר סיום ההפטרה פסוק "גואלינו ה' צבאות שמו" וכו', אין צורך למנוע מהם פסוק זה, שאין זה נחשב הפסק, והוא פסוק הבא לסיים בכי טוב.

ח. העולה מפטיר צריך לענות אמן אחר ברכת "מקדש השבת" שבסוף ברכות ההפטרה. והעושה כן הרי זה חכם ומשובח, וכן ראוי לנהוג ולהנהיג.

ט. מותר להניח ספר ההפטרות בארון הקודש ליד ספרי התורה, אבל אין להשתמש ברימוני ספרי התורה להניחם בראש ספר ההפטרות, אלא יש לעשות רימונים מיוחדים לספר ההפטרות.