תפלת ערבית:
א. ראוי ונכון לאחר את תפלת ערבית במוצאי שבת כדי להוסיף מחול על הקודש. ומכל מקום גם המחמירים שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת עד עבור שעה ורבע משקיעת החמה כשיטת רבנו תם, יכולים להתפלל ערבית עם צבור שמתפללים קודם זמן זה, ואינם צריכים להחמיר להתפלל ערבית אחר עבור שעה ורבע משקיעת החמה. 
ב. יש נוהגים לומר לפני ערבית את המזמור אלקים יחוננו וכו' ועוד מזמורים כנדפס בסידורים, ומנהג זה טוב ויפה כדי ללוות את השבת בשירות ותשבחות, וגם כדי שלא יבואו לידי דברים בטלים. ובדוק ומנוסה שיש הצלחה כשמושך האדם ומאריך ביציאת השבת.
ג. נוהגים לומר והוא רחום וגו' וברכו באריכות נועם כדי להוסיף מחול על הקודש. וגם מפני שהנשמות חוזרות לגיהנם לאחר מכן, ובעוד שהחזן מושך אינן חוזרות. וכל זמן שלא גמרו כל ישראל מהניח קדושת שבת, אין הדין חוזר עליהם בכל תוקף, וכל אחד שמתאחר פועל טוב ופעולתו לפניו.

אתה חוננתנו:
ד. אומרים "אתה חוננתנו" בברכת חונן הדעת, ואם שכח ולא אמר "אתה חוננתנו" (וכבר הזכיר שם ה' שבסיום ברכת אתה חונן) משלים תפלתו ואינו חוזר, (וגם בשומע תפלה לא יאמרנה) מפני שצריך להבדיל על הכוס. אבל יזהר שלא יעשה שום מלאכה עד שיבדיל על הכוס או שיאמר ''ברוך המבדיל בין קודש לחול''.
ה. שכח לומר "אתה חוננתנו", ויודע שאין לו יין להבדיל עליו, וגם למחר לא יהיה לו (ואין לו ממי לשמוע הבדלה על הכוס), ונזכר לפני שומע תפלה, יאמר "אתה חוננתנו"  בשומע תפלה, ואם גם בשומע תפלה שכח ולא אמר, חוזר ל"אתה חוננתנו" , ואם עקר רגליו חוזר לראש, מפני שאין לו יין להבדיל עליו. 
ו. שכח לומר "אתה חוננתנו", וגם שכח וטעם משהו לפני שהבדיל על הכוס, צריך לחזור ולהתפלל  עמידה של ערבית ולומר אתה חוננתנו.  שמכיון שטעה גם בתפלה, קנסוהו חכמים שיחזור ויתפלל ויבדיל בתפלה. וכשחוזר להתפלל עדיף שיעשה תנאי, שאם צריך לחזור ולהתפלל, תפלתו תהיה תפלת נדבה. 
ז. במקום שרוב הקהל עמי הארץ ואינם יודעים לומר "אתה חוננתנו" בעל פה (כי בזמנם לא היתה תאורה, וכן בזמנינו אם היה קצר חשמלי), מצוה שהשליח צבור יאמר "אתה חוננתנו" בקול רם, כדי שיאמרו יחד אתו או יכוונו לאמירתו. ואם רוב הצבור יודעים לומר "אתה חוננתנו", לא יאמר השליח צבור בקול כדי שלא יתבלבלו, ורק יאמר שתי התיבות הראשונות של "אתה חוננתנו" בקול רם כדי להזכירם.
ח. כשאומרים מדע והשכל בתוך "אתה חוננתנו", צריך ליזהר לומר ''והשכל'' בשי''ן שמאלית, שלא יישתמע לשון שיכול בנים חלילה.

ויהי נועם:
ט. אחרי עמידה של ערבית אומרים ''ויהי נועם''. לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן, ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו. וענין ''ויהי נועם'' הוא ענין נפלא וגדול מאד, כי הוא כדי להמשיך תוספת קדושת שבת לכל ימי השבוע הבא עד השבת האחרת, ולכן צריך לומר את מזמור ויהי נועם כולו מעומד, ואם אינו יכול לומר את כל המזמור כולו בעמידה, יאמר לפחות פסוק ויהי נועם בעמידה, ואחר כך ישב.
י. אומרים ויהי נועם בכל מוצאי שבת, אפילו כשחל יום טוב או חול המועד באמצע השבוע, כיון שעל פי הסוד  אמירת ויהי נועם היא הכרחית, ולכן גם אם הקהל לא אומרים, יאמרנו הוא בינו לבין עצמו.
יא. נהגו לומר ויהי נועם וסדר קדושה בנעימה ובאריכות נועם במוצאי שבת, כדי שישתהו ישראל בהשלמת סדריהם כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם, כי במוצאי שבת צועק הממונה על הרוחות חזרו לגיהנם, שכבר השלימו ישראל את סדריהם.
יב. יש מקומות שנהגו שלא לומר בבית האבל פסוק ''ויהי נועם '' אלא מתחילים מ''יושב בסתר עליון'', ויש מקומות שאין אומרים  גם יושב בסתר, אלא אומרים רק את הפסוק האחרון אורך ימים אשביעהו וגו', אבל לפי הקבלה יש לומר יושב בסתר בבית האבל וגם יש לומר פסוק ויהי נועם.
יג. קדושת ובא לציון שאומרים במוצאי שבת, צריך ליזהר בה מאד. וכשאומרים ואתה קדוש אין להקפיד לאומרו בעמידה או בישיבה אלא אפשר לאומרו הן בעמידה והן בישיבה. ויש מקומות בחוץ לארץ שנהגו לאומרו בעמידה.
יד. הרגילים לעשן סיגריות בימות החול, אסור להם להכין את קופסאות הסיגריות בכיסם לפני צאת השבת בכדי שיוכלו לעשן מיד בצאת השבת, שבנוסף לאיסור מוקצה, גורמים הם לעצמם דברים לא טובים, כיון שכתוב בזוהר שהמתים מקללים את אותם שממהרים להדליק את הנר במוצאי שבת לפני הקדושה ולפני ההבדלה על הכוס בבית. (וזאת מבלי להתייחס על עצם העישון שמזיק מאד לבריאות)

זמן רבנו תם:
טו. חובה קדושה לכל חרד לדבר ה', שלא לעשות מלאכה ולא להדליק עד עבור שיעור ארבעה מילין (72 דקות) בשעות זמניות מהשקיעה, כדעת רבנו תם שכדבריו פסק מרן בשלחן ערוך, ומצוה לפרסם דבר זה ללומדים ויודעי ספר המחזיקים בתורת ה', ואף על פי שפשט המנהג להקל כדעת הגאונים הסוברים שאחר שיעור 13 דקות וחצי מהשקיעה נחשב לילה, מכל מקום החרד לדבר ה', ראוי לו לחוש להחמיר כסברת רבנו תם וסיעתו ומרן השלחן ערוך.
טז. אסור לתלמיד שכבר התפלל ערבית במוצאי שבת, להקליט את רבו שנותן דרשה או שיחה מוסרית בסעודה שלישית ואצל רבו עדיין שבת, אלא עליו לבקש רשות מרבו, ואז אם ירצה רבו יאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול ואז יוכל להקליט אותו.