נחלקו הפוסקים במצות השמיטה בזמן הזה ויש בזה שלוש דעות, הדעה הראשונה היא דעת הרמב"ם (ויש מחלקות בדעתו האם מצות שמיטה מהתורה או מדרבנן), ספר החרדים, ריצב"א, שכיום אף על פי שאין רוב ישראל יושבים בארץ ישראל, מכל מקום מצות השמיטה נוהגת מהתורה.
הדעה השניה היא דעת רש"י, רבנו תם, רמב"ן, רשב"א, רא"ש, ועוד הרבה ראשונים סוברים שמצות השמיטה כיום זה מדרבנן, כיוון שאין רוב ישראל יושבים על אדמת ישראל.
הדעה השלישית היא דעת בעל הלכות גדולות, רבי יהודה בן יקר, רבי יהודה אלברצלוני, רבי זרחיה הלוי, מאירי, ועוד ראשונים שמצות שמיטה כיום היא ממדת חסידות ואינה נוהגת אפילו מדרבנן.

להלכה למעשה כיום מצות שביעית נוהגת  מדרבנן, כדעת רוב הראשונים והאחרונים, ויש בזה הרבה נפקא מינה ובסיעתא דשמיא נבאר כל אחד במקומו.
שנת השמיטה מתחילה מראש השנה ומסתיימת בסוף יום כ"ט באלול שבסוף שנה, אולם הלכה למשה מסיני להוסיף "תוספת שביעית" ואסור לעבוד 30 יום קודם תחילת שנת השמיטה, וכל זה דווקא שמצות שמיטה נוהגת מתורה אבל כיום שהיא נוהגת רק מדרבנן אין דין "תוספת שביעית" נוהג, אבל מכל מקום אסור לנטוע אילן מאכל 44 יום קודם שתחילה שנת השמיטה, היינו מיום ט"ז באב אבל עד יום ט"ו באב מותר לנטוע, והטעם שאסור מחשש מראית העין שיאמרו האנשים שהוא נטע בשנת השיטה.
אם עבר אדם ונטע אילן מאכל בט"ז באב, אין צריך לעקור את האילן, אולם אם עבר ונטע מיום י"ז באב והלאה קנסו את האדם וצריך לעקור את האילן.
אילני סרק שאינם מוציאים פירות, וכן שיחי נוי ובשמים, וכן פרחים ושושנים, מותר לנוטעם עד ערב שביעית, אולם לכתחילה נכון לנטוע אותם 14 יום קודם שנת השמיטה היינו עד ט"ו באלול.