ירקות שגדלו בשביעית אסורים באכילה, (אלא אם כן השרישו בשנה השישית ונקטפו בשביעית שאז מותר לאוכלם, וצריך לשמור קדושת שביעית בירקות הללו, וכמו שכתבנו במאמר "גידולי פירות וירקות של שביעית"), והטעם שאסור לאכול ירקות שגדלו בשנת השמיטה כיוון שפעם היו אנשים רמאים שהיו זורעים את שדותיהם בסתר בלי שאף אחד יראה אותם, ואחר כך שגדלו הירקות היו אומרים שהם לא זרעו אלא ירקות אלו גדלו לבד מחמת שהיו זרעים שנפלו שם בשנה השישית, לכן חכמים אסרו באכילה את כל הירקות שגדלו בשביעית, ואפילו ירקות שבאמת גדלו מאליהם (כגון שהיה שם זרעים שנפלו בשנת השישית) אסור לאוכלם, ואיסור זה נקרא איסור "ספיחים", המילה ספיחים באה מלשון "נספח", היינו שתבואה שגדלה מאליה היא לא עיקר התבואה אלא עיקר התבואה זה מה שאדם זרע ועל זה הוא סומך ולכן מה שנפלו שם זרעים ואז גדלים אחר כך ממילא הם לא עיקר הגידול ולכן הם נספחים לעיקר הגידול שזרעו אותו, ולכן אדם שיש לו בביתו גינה קטנה שמגדל שם מיני ירקות צריך לדעת שממתי שגדלו הירקות בשנת השביעית אסור לו לאוכלם, ואפילו שגדלו מאליהם אסור לו לאוכלם, אולם פירות של שנת השביעית מותר לאוכלם ובהם לא גזרו איסור "ספיחים", והרמב"ן סובר שיש מצות עשה לאכול מפירות של שנת השמיטה, משום שנאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה".

הספיחים נאסרו באכילה, אולם בהנאה חכמים לא גזרו עליהם ולכן מותר להריח את הירקות, וכן מותר למכור אותם לגוי.

הספיחים שאסורים באכילה זה דווקא שגדלו בשדה ששייכת ליהודי, כיוון שנאסרו הספיחים מטעם שאנשים היו רמאים שזרעו בשביעית, אולם בשדה של גוי מותר לעבוד בשנה השביעית, ולכן אם גדלו ספיחים בשדה של גוי בשנת השמיטה מותר לאכול את הירקות, ואפילו יהודי עובד בשדה של גוי מותר לאכול את הירקות.

ויוצא לפי מה שכתבנו עד עכשיו בפירות הולכים אחר החניטה של הפרי, ולכן עד בערך חודש ניסן כל הפירות שנמצאים בשוק הם שייכים לעונה שעברה, היינו לשנה השישית כיוון שאז גדלו שליש ולמרות שקטפו אותם בשנת השמיטה, מכל מקום כיוון שהולכים אחר החניטה לכן זה נחשב שזה שייך לשנה השישית, וירקות הולכים אחר הלקיטה ולכן איך שמתחיל שנת השמיטה יש הרבה ירקות שצריך לחשוש להם ולא לקנות מחנויות שבלא הכשר, כיוון שאז מתחילים להביא את היבול של שנת השמיטה ואם אין לחנות הכשר הם יכולים להביא ירקות שגדלו בשביעית, וכמו שכתבנו ירקות שגדלו בשביעית אסורים באכילה מטעם ספיחים, ולכן יש שלוש אופציות איך לקנות ירקות ופירות:
1. היתר מכירה.
2. יבול נכרי או יבול חו"ל.
3. אוצר בית דין.

"היתר מכירה"- בעלי השדה נותנים יפוי-כח לרבנות הראשית שימכרו את שדותיהם לגוי, וכמו שעושים כל שנה בערב פסח, והרבנות הראשית מוכרת את השדות לגוי בשנת השמיטה, ולכן השדה שייכת לגוי וממילא לא חלים עליה דיני שמיטה, ולכן אין צריך לשמור קדושת שביעית בהיתר מכירה, ואין גם איסור ספיחים.
"יבול נכרי או יבול חו"ל"- היינו שדה שתמיד היתה שייכת לגוי, אפילו שהשדה נמצאת בארץ ישראל (זה שדה של נכרי), או שדה שייכת לישראל אבל השדה לא נמצאת בארץ ישראל אלא בחוץ לארץ (זה שדה חו"ל), ובשני המקרים הללו אין דיני שביעית נוהגת ולא צריך לשמור קדושת שביעית, וכן אין איסור ספיחים.     
"אוצר בית דין"- כבר כתבנו שבעלי השדות צריכים להפקיר את השדה בשנת השמיטה, וכיוון שכך היו אנשים שעושים שלא כדין והיו לוקחים הרבה פירות שגדלו בשנת השמיטה והיו מוכרים אותם ובכך היו עוברים על איסור של מסחר בפירות שביעית, ולכן בית דין החליטו למנות אנשים שישבו בערים ויראו מי שמביא לביתו פירות בכמויות גדולות ואותם אנשי בית דין היו לוקחים לו את הפירות ומשאירים אצל האדם רק כמות שמספיקה לאנשי ביתו, ואת הפירות שלקחו היו מכניסים למחסן גדול  וזה היה נקרא "אוצר בית דין", כיום עושים אוצר בית דין לכתחילה, היינו שבעלי השדה מוסרים את כל הפירות לבית דין, ובית דין נותנים לכל אחד כפי מה שהוא צריך לבני ביתו, אולם בית דין גובים כסף אבל לא עבור תשלום הפירות אלא עבור כיסוי ההוצאות של הפועלים שקוטפים והמשאיות שמעבירים את הפירות ועל הדלק וכו', בפירות של אוצר בית דין יש בהם קדושת שביעית ויש ללמוד מה לעשות עם הפירות, ובעזרת ה' נבאר את זה במאמרים הבאים.