הגרמנים ימח שמם וזכרם היו בתחילה בכל ארצות אירופה ועשו ה' ירחם מה שעשו וכאשר הבחינו לקראת מפלתם נגד ארצות הברית אז הם התפצלו לאזור תוניסיה ומרוקו על מנת לכובשם וגם שם טבחו ביהודים ימח שמם. הגרמנים הגיעו לעיר הבירה של תוניסיה, שמה היה גר אבא של הרב מזוז, מראש ישיבת "כיסא הרחמים", הרב מצליח מזוז, הוא היה גר שם עם הוריו. הגרמנים היו חמושים בטנקים ובכלי נשק בעירם, היה שם פחד נורא אצל היהודים והגרמנים טבחו והפילו הרבה חללים בקרב היהודים. האבא קיבל מכתב מידיד טוב שלו שקראו לו אברהם כהן והיה גר בעיר ברדו שהיה כמה קילומטרים משם, "אני מאוד מאוד רוצה שתבואו לפה למה כי העיר שלכם בסכנה, פה הגרמנים לא יבואו ואתם חייבים להגיע אלינו".

האב ראה שזה פיקוח נפש, הוא ואשתו והילדים, אין מה לעשות חייבים ללכת, הלך מהר ושכר עגלה עם איזה עגלון אחד גוי, גלגלה חדשה שלא יהיו תקלות בדרך והכניס את אשתו והילדים, ריהוט מה שאפשר ועלו לעגלה ונסעו. היה להם קשה לעזוב את הבית שלהם, אחרי הכל זה העיר שלהם. הם החלו לנסוע ולאחר עשרים דקות של נסיעה תקלה, נשבר אחד האופנים. הגוי העגלון שהייתה לו יכולת מקצועית לתיקונים ירד לתקן את הגלגל, החלו לנסוע ועוד עשרים דקות עוד פעם תקלה, הגוי לא מבין, עגלה חדשה לגמרי, הגוי מתקן פעם נוספת ושוב החלו לנסוע ועוד אחרי עשרים דקות עוד פעם תקלה, פעם רביעית תקלה. הגוי אומר, "אני לא מבין את פשר הדבר, עגלה חדשה לגמרי". אמר לו הרב לגוי, "תעצור, אנחנו חוזרים חזרה הביתה". "מה חזרה הביתה?!", ענו אשתו והילדים. הרב מצליח שכל הדרך קרא תהילים הוסיף ואמר , "עם התקלות האלה בשמיים מראים לנו לא להמשיך, צריך לחזור הביתה, בשמיים עוצרים אותנו, אם לא הולך חלק אז זה מה' וכנראה שמשמיים מנסים למנוע מאיתנו אסון". מיד לאחר מכן קבלו החלטה והחלו לחזור הביתה וכל הדרך חזרה הביתה שום תקלה לא הייתה. כאשר הם חזרו הביתה היה כבר יום שישי, הגיעו לקראת ערב שבת, בערב שבת קודש עשו קידוש וסעדו ולמחרת בבוקר הלכו לבית הכנסת ובינתיים היה קצת שקט. אחרי שגמרו את הארוחה של הבוקר דפיקות על הדלת, הם נבהלו, הם חשבו אולי אלו הם הגרמנים, האבא הלך לפתוח את הדלת, בעוד האבא בדרך אל פתיחת הדלת ניכר דאגה גדולה על פניו, ובפתיחת הדלת ראה את אברהם כהן ומשפחתו."מה אתם עושים פה?!" מיד הגיב הרב מזוז בתמיהה, "הרי אתם הייתם צריכים להיות בביתכם". והשיב אברהם כהן חזרה בתמיהה, "ואתם הייתם צריכים להיות אצלנו, מה מעשיכם כאן?", ומיד לאחר מכן הכניסם הרב מזוז לביתו. אברהם כהן אמר, "קבענו איתכם שביום שישי תבואו אלינו, חיכינו לכם עד קרוב לשבת, מה קרה לא באתם?".

והרב מזוז החל לספר לאברהם כהן ומשפחתו את אשר קרה בדרך ואת כל התקלות שנקלעו ואיך ראה זאת כסיעתא דישמיא. הרב מזוז אמר, "אנחנו נסענו ויצאנו לדרך והיו לנו תקלות, ראינו שבשמיים לא רצו שנלך אז אמרתי בואו נחזור". ולאחר שסיים הרב מזוז את דבריו החל אברהם כהן לספר את אשר התרחש עמהם, אמר אברהם כהן לרב מזוז ומשפחתו, "זה שנאמר חכם עדיף מנביא, איזה נבואה נזרקה בך, מזל שלא הגעתם". השיב הרב מזוז, "טוב תגיד מה קרה?". ענה לו אברהם כהן, "הגיע ערב שבת, וכאשר הייתם צריכים להגיע ממש כמה דקות לפני הודיעו שהגרמנים עומדים להיכנס לברדו, לעיר שלנו. היה בערך חמש ורבע, קצת לפני כניסת שבת, היה צפירות עולות ויורדות וכולם נכנסו למקלטים, אז רצנו כל המשפחה למקלט, היה מקלט קטן ולא גדול ואבא נשאר בבית, רצתי להביא את אבא, אני לא מוכן שאבא יישאר בבית, הבאנו אותו למקלט ואיך שאבא נכנס למקלט שמענו כזה פיצוץ חזק, מסתבר שהגרמנים הפגיזו גם מהאוויר וגם מהטנקים מלמטה, הרגשנו שכל העולם נחרב עלינו, יצאנו החוצה ואחר כך ראינו שכל הבית שלנו שהיה שלוש קומות הכל נחרב ונהרס וכלום לא נשאר אבל מה כן נשאר, זה דבר לא מובן, כל המטבח עם הבישול של שבת לא קרה כלום אבל כל הבית קרס. הודינו לה' ולא הבנו איך אתם לא הגעתם, מזל שלא הגעתם כי אם אתם הייתם מגיעים לא היה לנו ברירה ולמקלט לא היינו יכולים לרדת כי לא היה מקום לכולם בתוך המקלט, היינו עושים את הסעודה בתוך הבית ואז כולנו היינו הולכים. בגלל שאתם לא הגעתם היינו יכולים להיכנס למקלט, נכנסנו למקלט ועכשיו ניצלנו והגענו לפה". השיב לו הרב מזוז, "מה' מצעדי גבר כוננו, כאשר הלכתי וראיתי שיש תקלה אחר תקלה חשבתי לעצמי שאם ארבע פעמים קורה הדבר אחד אחרי השני וזו עגלה חדשה ודאי מרמזים לנו משמיים שנחזור חזרה כי רצו למנוע מאיתנו אסון כי כל המקרים הללו היו נגד היגיון אנושי. אברהם כהן הוסיף, "אחרי ההפגזה כל הלילה בליל שבת הלכנו ברגל מהעיר שלנו עד לפה ועכשיו בבוקר הגענו אליכם, לא היה לנו רכב, איך נבוא בשבת, ברכב?! הלכנו ברגל ועכשיו הגענו מכל הדרך משם אליכם".