1. קטן עד גיל תשע או עשר שנים לפי מצב התפתחותו חלש הוא בגופו וזקוק לטיפול מיוחד, ולכן מותר לעשות לו בשבת לצורך בריאות גופו כל מה שמותר לעשות לצורך חולה שאין בו סכנה. ולאו דווקא בעניין הכנת מאכלו, אלא מותר גם לעשות לו שאר צרכיו הנוגעים לבריאותו. ומכל מקום לכתחילה כל מה שאפשר להכין עבורו מערב שבת צריכים להכין מערב שבת.

2. תינוק שרגיל בחלב אם או בחלב אחר, וידוע שאם ישנו את מאכלו יוכל לבוא לידי קלקול מעיים. מותר לחלל עליו את השבת כדי להכין לו את המאכל שרגיל בו אם לא הכינו לו מבעוד יום את מאכלו ולא יעשו ניסיון להאכיל אותו מאכל אחר.

3. תינוק הבוכה בגלל הפרעות במערכת העיכול, או סובל משלשולים חזקים או התכווצות דינו כחולה מסוכן. ויש להתקשר מיד עם רופא.

4. תינוק אשר מטבורו יוצא דם מותר לטפל בו באבקה צהובה להפסקת הדימום (דרמאטול) וכן מותר להחליף את תחבושתו ובעת הצורך מותר אף לחלל את השבת, כי דינו כדין חולה שיש בו סכנה.

5. תינוק הסובל מכאב באוזן וכדומה, מותר לרופא להדליק את פנסו לצורך בדיקת אוזן, אולם אסור לו לכבותו לצורך הבדיקה, ומכל מקום אם קיים חשש סביר שיקראו לרופא בו ביום לבדיקה דומה, ואין לו פנס נוסף מותר לו לכבותו.

6. ילד קטן שאצבע אחת שלו גודלת בעיקום, וציווה הרופא להדקו בכריכה אל שאר האצבעות במשך זמן מסוים עד שהאצבע תתיישר ויש צורך לחדש את הכריכה כמה פעמים ביום מותר לעשות כן בשבת.

7. מותר לתת לילד כל סוג תרופה בין טיפות אף אוזן ועיניים, ובין כל מיני גלולות וסירופים שדורשים לו לרפואתו ואף מותר לפורר גלולה ולהמיסה בתוך מים.

8. מותר לסוך את התינוק בשמן, ואפילו אותם המקומות בגופו שיש בהם גירוי עור מחמת חיתולים רטובים, וכשסכה תשפוך את השמן על הגוף התינוק ותמרח אותו ביד, או אפילו בצמר גפן שנתלש ונדחס מבעוד יום, ואל תשפוך את השמן על הצמר גפן (אפילו אם הוכן כראוי בערב שבת) כדי למרחו על גוף התינוק כיון שיש בכך משום סחיטה, ואיסור זה נאמר גם אם תיקח ספוג סינטטי. ואם צריכים להניח דווקא משחה יש להתיר כשדוחקת מתוך השפופרת ואינה ממרחת כלל, או על ידי טפטוף באצבע בלי מירוח.