אנו מתקרבים לראש השנה, יום הדין הגדול, אשר בו נשפט האדם, ונגזר על כל באי עולם, חיים או מות, יסורים או שקט, עוני או עושר, איכות חיים או להפך חלילה. וכל ענייני האדם למשך שנה שלמה ולמשך כל היממה ממש, הכל דנים באותו רגע אשר בו נסקרים כולם לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר אין לפניו כל מסתור, ואין אצלו כל שכחה, ואין ויתורים מצד מידת הדין, אלא אם מקיים תשובה תפילה וצדקה, אשר רק להם יש את הכל להעביר את רוע הגזירה. יש לנו ימים בודדים לחטוף הרהורי תשובה, לקבל קבלות, תפילה מעומק הלב, להתעורר בסליחות, להוריד דמעות ולתת מעות.

"זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבינו בספר החיים, למענך אלוקים חיים" הקב"ה שואל אותנו, לשם מה אתה רוצה חיים? כדי להמשיך לבגוד בי, לא להתפלל כראוי, לא לשמור שבת, לצער אותי ח"ו, לשם כך אתה רוצה חיים? לכן אנו אומרים "למענך אלוקים חיים" רבש"ע אנו רוצים חיים בשביל שיתקדש שמך ברבים, כדי שנרבה בשיעורי תורה, נתחזק במצוות  ואף נחזק אחרים. זו תשובה המקובלת אצל בורא העולם, כשאדם מקבל על עצמו תשובה, תשובה שהופכת את המעשים של האדם מרע לטוב, תשובה כזו רצויה לפניו יתברך.

בראש השנה אנו אומרים "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כו' אם כבנים רחמנו כרחם על בנים, ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו", הקב"ה אומר לנו "אם אב אני איה כבודי, ואם אדונים אני איה מוראי", היכן התפילין שלך, היכן ברכת המזון, אם אני אבא, וכי ראש השנה זה יום האב - וכי אני אבא שלך רק יום אחד בשנה,  החשב אותי לאב כל השנה, ותוכל לבקש רחמים ממני. 

כל שנה אנו רואים אסונות, השנה היו עשרות הרוגים פצועים, המון אנשים שלא יהיו עמנו היו עמנו שנה שעברה, אדם לא יודע  מה ילד יום, וכל זה נגזר בראש השנה שעבר, אז נגזר החיים של האדם. ולכן בכמה התעוררות יש לומר את הסליחות האחרונות לפני יום הדין, "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", והלא זה מפחיד יותר בהרבה מצפירות המלחמה, כי עכשיו זה הגזר הדין האמיתי שקובע מי הכתובת לכדורי המלחמה, אם לא נגזר עליהם בראש השנה למות לא היו מתים, לא היו נפצעים, הזמן האמיתי הוא עכשיו, הוא המפתח לכל השנה, הוא הגורם להכל. והיכן הם המקלטים להנצל מהמלחמה? בית המדרש, שיעורי תורה, בתי כנסיות, צדקות, גמילות חסדים. 

אמר לי נהג מונית, אני קונה "כל נדרי" במאות אלפי שקלים, והוא מסתמך על זאת שאין כמוהו, הוא בטוח שהוא אחד מל"ו צדיקים. אמרתי לו, החפץ חיים זיע"א מביא משל על שתי אחיות שנפרדו, זו גרה בשוייץ וזו גרה בצרפת, זו שגרה בשוייץ היתה ענייה מרודה, ואחותה הפכה לעשירה גדולה. היתה האחות בשוייץ אומרת לבעלה השכם והערב כמה מתגעגעת אני לאחותי, אך כסף אין, חסכה וחסכה והצליחה לנסוע אל אחותה. היא ראתה איזה בית יש לאחותה, איזה עושר, משרתים ושטיחים מקיר לקיר, פגשה את אחותה והתנשקו בשמחה, רואה היא את פני אחותה העשירה ועצבות מקננת בהם, והיא שואלת אותה, מה קרה לך, יש לך את כל הטוב שבעולם, תפארת וזהב, מדוע את נראית כך? אומרת לה האחות, טוב לי לגור במעון דל עם בעל אוהב ומסור, עם מידות טובות, יש בו אושר ויש בו שמחה, מאשר לגור עם בעלי שמכה, משמיץ ומבזה אותי. והנמשל הוא, אדם בא לבית הכנסת, קונה כיבודים שונים, הקב"ה אומר אל תכבדני ברימונים, בפתיחת היכל, תכבד אותי בשמירת מצוותי, התורה אשר ציותי אותך, לך לשיעורי תורה, כך אשמח בך, כשבן תורה בעל תשובה, מגיע לבית הכנסת אפילו שהוא לא קונה כלום, התורה רוקדת בהיכל ואומרת, הנה בא זה שבחר בי, זה שמכבד אותי, זה שמתאמץ בשבילי, זה כבוד אמיתי.

בואו נתחזק ביחד ונקבל על עצמנו שהשנה נכיר את הקב"ה לא רק בראש השנה אלא כל השנה נהיה הבנים שלו שהוא שמח בהם, ובזכות זה נזכה להכתב לשנה טובה ומבורכת, אמן.