מציאות החיים של כולנו, כוללת מגוון רחב של תחומי ענין, משימות דרושות, שאיפות, הצלחות ולפעמים גם כשלונות. יהודי קם בבוקר, ועם עפעוף העין הראשון, הוא מתחיל מיד במירוץ הארוך: תפילה, שליחת הילדים למוסדות החינוך, הגעה לכולל או לעבודה, חזרה הביתה, שיעור תורני, תפילות במהלך היום. שעות היום מוגבלות, ובתוכן - רשימה ארוכה של משימות ומטלות, נושאים חשובים לטיפול, ועניינים 'בוערים' שעל סדר היום, מהם אנו צריכים להספיק כמה שיותר...
הבה נתחיל בשאלה קלה: מה הדבר הכי חשוב, הכי רציני? איזה נושא הוא בעל ערך וכבד משקל הרבה יותר מהאחרים? איזו מטרה מוצבת בראש סולם העדיפויות?
זו שאלה קלה, כי כל אחד יודע מעצמו את התשובה: הילדים. הילדים שלנו, דור ההמשך, זה הנושא הכי חשוב, הכי בעל משמעות. כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ונפשו ונפש ילדיו - חד המה. אם משהו קורה חלילה לילד - באותו רגע כל סדר היום נדחק הצידה. אם יש לילד חגיגה - באותו רגע אנו מבטלים את הלו"ז המתוכנן, ומתייצבים לשמוח עמו.
זה פשוט, זו המציאות בכל בית בישראל. כל מי שיש לו ילדים, חי כך. בעצם, כל סדר היום של כולנו, מצוייד בכוכבית קטנה לצידו: 'בכפוף למצב הילדים'. כי אנחנו מבינים שהילדים הם הכי חשובים לנו, הם דור ההמשך שלנו, אלו הפירות שנשאיר אחרינו. לפיכך, כמה פשוט שנקדיש להם את הלב והנשמה, כמה פשוט שנציב אותם ראשונים במעלה!

פרשת מטות מספרת על פנייתם המעניינת של בני גד ובני ראובן, המבקשים להחליף את הנחלה המגיעה להם בארץ ישראל, בנחלה אחרת - בעבר הירדן, בשל היותה טובה יותר עבור הצאן. הם הסבירו כי יבנו ערי מקנה לצאנם, יסדרו היטב את נכסיהם, יבנו בתים לילדיהם, ויסייעו לעם ישראל בכניסתם לארץ ישראל.
עוד לפני שמשה רבינו מגיב לגופו של עניין, הוא מעיר הערה חשובה על הסדר הנכון: ראשית, יש לבנות בתים לילדים. קודם כל - להסדיר את תנאי החיים והמחיה של המשפחה. בראש ובראשונה - לוודא שהילדים בידיים טובות. אחר כך תעשו סדר עם הצאן והבהמות, בשלב הבא תסדרו את הנכסים...
הדברים מחייבים התבוננות: וכי בני גד ובני ראובן לא ראו את הילדים שלהם כראשונים במעלה? וכי לא הבינו מעצמם שהילדים הם הנושא החשוב ביותר? וכי לא היו מודעים לסדר העדיפויות הנכון שהילדים תחילה וראש לכל נושא אחר?
נוכל לשער שכן. הרי הורים, כל הורים, ובכל דור, רואים את הילדים שלהם כחשובים ביותר. אך עם זאת, כשהם באו לדבר 'ביזנס', כשרצו לבקש בקשה 'עסקית' בקשר לנחלתם בארץ המובטחת, העמידו את כבוד הילדים במקומו המונח, ודיברו על הנושא שעל הפרק - על העסקים, על המקנה.
וכאן מעמיד אותם משה רבינו על טעותם: הורות לילדים אינה 'תפקיד', אינה 'נושא לטיפול', אינה 'משהו שצריך לסדר אותו'. הדאגה לילדים היא המהות של ההורה, היא מרכז העצבים ותורף לבם של כל אב ואם. זה לא עוד משהו, זה העיקר. לא שייך לדבר על שום נושא בעולם, בלי שהילדים זוכים לחשיבות הראשונה. אין דרך לקבוע או לדבר על עסקים, בלי שהילדים הם חלק. אין מציאות שבגלל שאנו עוסקים בנושא אחר - הילדים יהפכו לנושא חשוב פחות.

הורה הוא לא מחנך, הוא הרבה יותר: הוא פשוט הורה. אב או אם. זה תפקיד שאין לו הגבלה של שעות, אין זמן בו לא מדברים עליו, מדחיקים אותו, מרוכזים במשהו אחר. 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, קודם כל אנחנו הורים, ואחר כך כל היתר!
הרה"ק רבי איתמר מנדבורנה זי"ע גילה, שמצוות חינוך הילדים נכתבה צמוד למצוות התפילין, כפי שאנו אומרים מדי יום בקריאת שמע: 'ושננתם לבניך...' ומיד אח"כ 'וקשרתם לאות על ידך...', כדי ללמדנו: כפי שלא ייתכן שאדם יניח תפילין וישכח - ולו לרגע קט - שהוא חבוש ומעוטר בתפילין, שכן נפסק שתפילין אסורים בהיסח הדעת, כך לא יתכן שהורה יסיח דעתו מתפקידו, לא ייתכן שישכח לרגע ממשרתו הרמה כהורה!

כמה כדאי לקחת את הדברים לתשומת ליבנו, לחדד את ההכרה בסולם העדיפויות הנכון, ולשדרג את האחריות שלנו על הילדים. הבה ננסה לבדוק היכן המקומות בהם אנו עלולים לשגות או להתבלבל, ונחדד גם בהם את הקביעה הפשוטה כל כך: הילדים במקום ראשון, קודמים לכל נושא אחר. לא נוכל לקבל החלטה בלי לשקול את השלכותיה על הילדים, תמיד נחשוב ונהרהר אם הילדים שלנו בטוחים מספיק, מוגנים כראוי, ומקבלים את מירב הכלים להצלחתם.
בתקופה זו יוצאים לחופשת הקיץ, ואחר כך תתחיל בעז"ה שנת לימודים חדשה. הורה מסור לא שוכח לרגע את מהות תפקידו: כשהוא מסדר את החופשה, הוא מוודא שתכניה הרוחניים מתאימים לנפשות הרכות של ילדיו, כשהוא עוזב את הבית - הוא מבטיח את שלומם הרוחני והגשמי של בניו ובנותיו, וגם כשישלח אותם לשנת הלימודים - לרגע לא יחשוב כי 'עשה וי' על המשימה ושלח אותם לטובי המחנכים, אלא ימשיך להיות מעורב, עוקב אחר צמיחתם וגדילתם!
כי להורות אין הגבלה, היא לא תפקיד שמוגדר בשעות ומשמרות. היא המהות, היא מרכז הנשמה שלנו. הבה נהיה הורים טובים ומסורים שילדיהם בראש מעייניהם, ונזכה לרוות מהם מלוא חופניים נחת!

האדמו"ר בעל ה'דבר חיים' מנדבורנה זי"ע, פגש פעם יהודי ושאל אותו לאמור: 'אמור לי רבי יהודי, היכן המקומות בהם אתה מתפלל על ילדיך? היכן בתפילה אתה מבקש על נפשם ועתידם של צאצאיך?'
אותו יהודי, שהיה תלמיד חכם, השיב על אתר: 'הלא כך כתוב במשנבה ברורה סימן מ"ז, להתפלל בשלושה מקומות על הילדים: בברכות התורה במילים 'ונהיה אנחנו וצאצאינו...', בברכת 'אהבה רבה', וגם בתפילת 'ובא לציון גואל', במילים 'למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה."
'יפה אמרת את ההלכה,' חייך הרבי, 'ועתה, הבה ואגלה לך מקום נוסף: בברכת 'ויציב' שאחרי קריאת שמע, במילים 'על בנינו ועל דורותינו'. גם מקום זה מסוגל להתפלל למען הילדים, התפלל למענם, אל תרף!'
כולנו חפצים ורוצים בהצלחת ילדינו, וכולנו מתפללים למענם. הבה ננצל כל הזדמנות שיש בתפילה, כדי להמשיך להתפלל, לפתוח את הלב בתחינה משתפכת, ולקרוע שערי שמים למען צאצאינו, שיהיו כולם יודעי שמך ולומדי תורתך!