התורה בפרשת תזריע ומצורע עוסקות בנגע הצרעת ובטהרה ממנו. אדם קם בבוקר, ומגלה על זרועו כתם לבן. אחרי שהיה בקופת חולים ונועץ ברופאים, גילה כי עליו לפנות ל'בית ההוראה' המקומי... שם מגלה הכהן כי מדובר בצרעת, והוא פוסק את פסוקו ליהודי הנבוך, אשר אינו מבין על מה ולמה בא עליו הנגע...
או אז, מלמדים חז"ל, מסביר הכהן כי הנגע לא בא לכאן משום מקום. 'הנגע הוא תמרור, תזכורת חשובה' אומר הכהן ליהודי, 'זוהי נורת אזהרה כי אחת המערכות בגופך אינה פועלת כראוי'.
'נורת אזהרה?' שואל היהודי מופתע, 'הרי אני מרגיש בריא וחזק, מה במערכות גופי אינו פועל כראוי'?
'הפה, ידידי', אומר הכהן. 'שים לב, לתהליך האומלל שעבר על פיך. קיבלת מתנה יקרת ערך מבורא עולם, כח הדיבור בפה. הפה הזה הוא כלי יקר מאוד, הרי הוא כלי התקשורת לבורא עולם! כח הדיבור הוא הקו הטלפוני, הוא אמצעי החיבור לקב"ה, להודות לו, לבקש ממנו, לשבח אותו ולחנן פניו לבריאות, לנחת, לפרנסה, להצלחה...'

'אך לפתע', ממשיך הכהן, 'משהו השתבש במערכת הפנימית של הפה. הוא כבר לא מצליח להעביר את בקשותיו כראוי, הוא כבר לא כלי מתאים למטרה לשמה ניתן, ישנם לפתע שיבושי קליטה חמורים... אותו פה שפעל בצורה לא טובה, אינו מצליח עוד להעביר בקשות לשמי מעל. אותו פה המיועד לעשות רצון קונו, התלכלך פתאום, והוא מתקשה לבצע את המשימה שהוטלה עליו!'
או אז מבין היהודי את מהות הנגע, ואת חשיבות השמירה על הפה – הכלי הטהור והיקר כל כך, במצב נקי וסטרילי. זהו אמצעי קשר לבורא עולם, לא איבר בעלמא! הרי הפה שלנו הוא כלי שרת, ממש! בו אנו משמשים לפני הבורא יתברך. האם הגיוני להשתמש בצינור לאספקת מים, לצורך העברת נפט?

עכשיו מבין היהודי, ומקבל על עצמו לשמור פיו ולשונו. מערכות הפה חייבות להיות תקינות, יש להן תפקיד חשוב!
ומידה טובה מרובה, מרובה בהחלט שבעתיים ויותר. האיפוק, השליטה, היכולת להימנע מדיבור שאינו ראוי ואינו מותר – היא כלי מחזיק ברכה שאין שני לו, ברוחניות ובגשמיות, בעולם הזה ובעולם הבא!
צאו וראו!

מסופר על יהודי מוכר ובעל משפחה, החל לפתע לסבול ממכאובים שונים, שתכפו עליו בכל חלקי גופו. זה החל בשפעת רגילה שהסתבכה, ואז סיבוך בכלי הדם, ופתאום צנתור בלב, ועוד כהנה וכהנה. אותו יהודי לא היה מבוגר, אך לפתע נחרדו בניו לגלות כי האב עובר מחדר ניתוח למשנהו, אך לא מבריא. עוד ניתוח ועוד ניתוח, וישועה אין...
כך נמשך הדבר במשך כשנה, כאשר האב עובר ממחלקה למחלקה באותו בית חולים, עם הפוגות קלות באמצע. המתח הנפשי הלך וגדל, והילדים היו מודאגים ודואבים: מה קרה לאבינו, שלפתע פתאום אדם בריא הפך לחולה שוב ושוב במגוון בעיות רחב כל כך?
קיימו הבנים את עצת חז"ל 'ילך אצל חכם', ופנו אל האדמו"ר מגור, הרבי ה'פני מנחם' זי"ע. בפנים קודרות תיארו את תמונת המצב, את העובר עליהם בשנה האחרונה. 'גם לילה שלם לא יצליח לבטא את כל מה שעברנו בשנה הזאת,' אמרו הבנים בדאגה, 'מה אפשר לעשות?'
הרבי הקשיב בחום, ודרש תחילה בשלום אביהם. אחר כך התעטף בשרעפים, ולפתע הרים אליהם את עיניו המאירות וביקש: 'ספרו לי בבקשה איך נראית סעודת שבת בביתכם...'

התפלאו הבנים לשמע השאלה שנראתה לא קשורה לנושא כלל, אך החלו מספרים, על ה'שלום עליכם' והקידוש המרוממים, הדגים המשובחים וניחוח החלות הטריות. הוסיפו וסיפרו על השירה בצוותא, ועל דברי התורה הנאמרים פה ושם.
'פה ושם דברי תורה', חייך הרבי ואמר, 'ומה בין ה'פה' ל'שם'?'
'שיחות, על דא ועל הא'. השיבו הבנים. 'וגם על אנשים?' שאל הרבי, ונענה ב'כן' מבוייש.
'דברים טובים, סיפורי מופת והשגחה פרטית, או כל מיני דברים שליליים, לשון הרע ופוליטיקה?' שאל הרבי ברוך. למראה הנהון האחים בראשם במבוכה, הוסיף הרבי ותיאר: 'וגם פותחים איזה חדר ניתוח זוטא, מנתחים את ההוא למה עשה כך וההוא למה אמר כך, ופלוני שעשה מעשה כזה, ואלמוני שעשה אחרת... האומנם?'

'אכן כן', השיבו במבט מושפל, הרבי הטיב כל כך לתאר את צורת סעודת השבת בביתם...
'אכן נודע הדבר', אמר הרבי. 'חבל לערוך ניתוחים מיותרים..., כדאי להפוך את שולחן הניתוחים לשולחן שבת, להחליף את סכין הניתוח בשירה מרוממת... לראות בסעודת השבת מעמד מרומם המאחד את המשפחה בשירות ותשבחות בצוותא, ללא דיבור על יהודים, וללא ניתוחים מיותרים. או אז גם אביכם לא יזדקק שוב לניתוחים וישוב להיות כאחד האדם!'
מיותר להוסיף, כי בני המשפחה קיבלו על עצמם כאשר ציוה הרבי, ועד מהרה חזר אביהם והבריא כמקדם, ושב להשתתף בשולחן השבת שהפך מ'מעין חדר ניתוח' ל'מעין עולם הבא'...
סעודת שבת. הכל יושבים בצוותא, אוירה ביתית, חמה ורגועה. ניזהר ונישמר מה עולה על השולחן, אלו נושאים נידונים בו, כי ההשלכות של השיחות שלנו הן כבדות משקל!