אנו אומרים בראש השנה: "זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים". שואלים הספרים הקדושים מה הכוונה "למענך אלקים חיים"? אומר הקב"ה: אתה רוצה ממני חיים? מה תעשה בחיים האלו? תארו לעצמכם אדם מבקש חרב כדי לפגוע בארמונו של המלך?! אומרים אנחנו לבורא העולם, תן לנו חיים, למה? כדי שנוכל להמשיך את החיים שלנו בלי שבת, בלי תפילין, בלי תפילות. אלא אנחנו אומרים בתפילה ריבונו של עולם - למענך אלוקים חיים, אנחנו רוצים חיים בשבילך! חיים של שבת, חיים של תורה, חיים של שיעורי תורה! למענך! בשבילך!
הרי בראש השנה הכל נקבע מה יהיה איתנו במשך כל השנה כולה, האם נצליח או נפסיד, האם נהיה רגועים או להיפך, כל דבר הכי הקטן שעבר עלינו השנה - נגזר בראש השנה שעברה. ולכן כדי שנזכה לשנה של חיים טובים צריך להתאמץ, לקבל על עצמינו להתקרב אל ה'.
אבל אי אפשר לקבל הכל בבת אחת, אומרים בעלי המוסר, מי שרוצה להצליח להתעלות, שיקבל עליו קבלה אחת בימים הללו, הוא אומר לקב"ה אני מתחיל במשהו.ובפרט אם הוא מקבל על עצמו זיכוי הרבים אין דבר גדול מזה, והוא זוכה בדין.

חז"ל מספרים (ברכות לא) ששמואל הנביא היה שקול כמשה ואהרן, "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ד' והוא יענם" מדוע זכה אלקנה אביו לבן כזה גדול? ומתרצים מפני שהיה עולה לרגל ומעלה לבני אדם הרבה עמו ומזכה אותן, אמר הקב"ה אתה מקרב את ישראל אלי אני אתן לך בן ששקול כנגד משה ואהרן!
כמה חשוב מי שמזכה את הרבים!! עד היום הוא לא שמר שבת, בזכותך הוא שומר שבת. כל העוונות של חילול שבת שלך נמחלים על ידו. עד היום הוא לא הניח תפילין ובגללך מניח תפילין – כל העוונות של ביטול מצות תפילין נמחלות לך.

שמא יגיד אדם, הבאתי חברים - איש לא חזר בתשובה, למה אביא חברים? מסופר על החפץ חיים ששלח יהודי לזכות את הרבים, הוא מסר שעתיים כל שבת שיעור למאתיים איש! אבל איש מהם לא חזר בתשובה. באכזבה הוא חזר לחפץ חיים, ורצה לפרוש מן המשימה, מהשליחות. אמר לו החפץ חיים, אתה אומר שלא עשית כלום?! דיברת שעתיים בשיעור, דע לך שהם לא דיברו לשון הרע, לא עשו עבירות, חשבו על הקב"ה במשך שעתיים! ולא עוד, אלא שמה שדיברת, זרעת גרעין, סופו שינבוט. התורה היא כמו אש, שעושה רושם בנשמה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש. אדם שומע תורה היום, שומע מחר, ולאחר מכן יום אחד הוא חוזר בתשובה!

אדם שמקבל עליו בימים אלו קבלה, ואפילו קבלה אחת של תורה ויראת שמים, מובטח לו שיכתב לחיים. ובפרט אם הוא מקבל על עצמו לזכות את הרבים: אני כל שבוע הולך לשיעור תורה ומביא איתי חבר - ודאי שבראש השנה הוא יזכה לשנה טובה.
אבל מה קורה בפועל? אנשים חרדים, שומרים תורה ומצוות כל השנה כולה, והנה כשמגיע ר"ה ויום כיפור הם מפחדים ביום הדין, ואילו הרחוקים מתורה ומצוות באים לבית הכנסת וליבם שאנן ובוטח. תפוח בדבש ודי. איך זה? אלא ככל שאדם גדול יותר הוא יותר פוחד מיום הדין, ככל שהאנשים צדיקים יותר הם יותר פוחדים מיום הדין!

משל לאדם ההולך על מעקה בקצה גורד שחקים באמריקה, רק מהפחד הוא יפול. אבל אם יהיה שם תינוק הוא הולך ולא פוחד, למה כי הוא לא מבין! כשיש דעת יש פחד, כשאין דעת אין פחד. בן תורה שמכיר את עומק הדין מפחד מראש השנה. אנשים שלא לומדים חושבים שהם אנשים טובים, הקב"ה יוותר. אבל אומר דוד המלך ע"ה "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין!" אל תהיו בלי דעת כסוסים, תהיו בני אדם! תהיו ברי דעת! ארבע מאות הרוגים בכבישים כל שנה! פיגועים! צריך להתפלל כדי לזכות לעוד שנה של חיים!
יש לנו מספר ימים ליום הדין, חטוף ותן צדקות, קראו תהילים, אמרו יהא שמיה רבה בכל הכח, סליחות מעומק הלב, וי"ג מידות שכחם יותר מזכות אבות! אולי חלילה יש עלינו גזירה! אולי משהו לא בסדר!!!
שנזכה להכתב לשנה טובה ומבורכת אמן.