כאשר מורי ורבי, כ"ק מרן האדמו"ר מנדבורנה זי"ע ישב שבעה על אמו הרבנית הצדקנית, הגיע לנחמו הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של שכונת 'רמת אלחנן'. בתוך כדי הדברים, אמר האדמו"ר, כי הפסוק 'שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך' טעון ביאור, כי הלא האב הוא המלמד את בנו תורה, ומהי 'תורת אמך' המוזכרת בפסוק.
וביאר, כי 'תורת אמך' הינה התחושה בבית סביב חיי משפחה בדרך התורה. אמא לילדים נושאת באחריות רבה, לשמחה ולחדווה שיהיו בבית לקראת קיום מצוה, לתחושות החום והחביבות שתשרה בבית לקראת שבת המלכה, לאוירה המרוממת שהיא נוסכת בנסיכיה הקטנים לקראת קיום מצוה בחיק המשפחה. ניחוח החלות של אמא, הפעקאלע שהיא מכינה באהבה ל'עונג שבת', הבגדים המגוהצים בקפידה לכבוד שבת – אלה נכסים הנשארים טבועים בדם ילדינו.

הרי אין מקרה בעולם, וכל מה שיהודי שומע – יש לו תפקיד בהמשך... בהשגחה פרטית מופלאה, הזדמנה כמה ימים קודם לגר"י זילברשטיין שאלה, בעניין אדם שעלה מרוסיה והתברר כי הוא יהודי, אך לא ידוע ייחוסו – כהן, לוי או ישראל. זו שאלה שיש לה השלכות מרחיקות לכת, כמו פדיון הבן, נישואי גרושה, נשיאת כפיים ועוד, ולפיכך חשוב לברר את הנושא עד תום. עתה, אמר הרב זילברשטיין, יש בידי כלי נוסף לבדיקת הדברים לאשורם...
הורה הרב זילברשטיין, לחקור את האיש אם הוא זוכר דבר מה מקטנותו. אירוע מרגש, חויה שנשמרה בזיכרון, משהו משמח מזכרונות ילדותו בחיק הוריו. סיפר האיש שאינו זוכר הרבה, אך הוא זוכר כי חיו בבית הוריו בדוחק ובעוני, וכמעט אף פעם לא נרכש בגד חדש. רק לקראת כל חג, היתה אמו חוסכת כסף מבעוד מועד, וכל המשפחה יצאה לאירוע הגדול: רכישת זוג גרביים חדשות לאבא לקראת החג!

אף שהמידע – על פניו – נראה חסר ערך, שמח הגר"י זילברשטיין עליו כמוצא שלל רב. 'קרוב הדבר שהוא כהן' אמר בסיפוק, 'כי הלא בחו"ל נושאים הכהנים כפיהם רק ברגלים, ואם כן – יש יסוד סביר להניח כי היה חשוב לאמו שיהיו לאביו גרביים חדשות ונאות לקראת קיום המצוה, ולפיכך הקפידה לציידו מדי חג בזוג גרביים חדשות...'
הבה נחשב! הרי בשעת מעשה, לא העלתה האם בדעתה איך תיחקק רכישת הגרביים בלבו של בנה. היא בוודאי שלא יכולה היתה לחלום, שבזכות 'אירוע רכישת הגרביים' יתגלה ייחוסו של בנה, בעוד כמה עשרות שנים. אך הוא שאמרנו: פעמים שכל מה שהילד זוכר לכל ימי חייו, הם דווקא 'אירועים' שכאלה, שמחה שמלווה את קיום המצוה, אוירה ותחושה של שבת וחג – אלו נשארים לנצח.

בשם האחרונים מובא לבאר את הפסוק 'בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך', שאם רוצה אדם בנים כשתילי זיתים, שתולים בבית השם ופורחים בחצרות אלוקינו בתורה ובמצוות, הכל תלוי ב'סביב לשולחנך' – בצורת שולחן השבת, באוירה שבבית בעת שמחה של מצוה. אלה הגורמים המשפיעים ביותר על נפש הילדים, ופועלים בליבם גדולות ונצורות לעתיד.
כי מה שהילד לוקח אתו ולומד הימנו, זה דווקא מה שעובר בין השורות – בין המעשים, לפני ואחרי הקיום הפיזי. אם אנחנו רוצים ילדים טובים, ואנחנו כל כך רוצים, ומתפללים, ומייחלים לכך – אנחנו צריכים להראות להם איך מדליקים נרות חנוכה, באיזה צורה מרוממת, באיזה תחושה, באוירה של שמחה וסיפוק כי 'ברוך שאלוקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת'.

זהו 'הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים' – זו אינה רגילות בעלמא, אלא חביבות של מצוה. כי מצות הדלקת נרות חנוכה הנעשית בחיק המשפחה ('נר איש וביתו'), כמו גם הדלקת נרות שבת שהיא האירוע המשפחתי הפותח את השבת, היא ההזדמנות הנאותה והראויה לשדר את המסר של השמחה במצוה, ההתלהבות מהמצוה, האושר הרב הטמון בקיום רצון הבורא!