מסופר על הרב ראובן מאיר, הוא אחראי על כל דיני שמיטה בארץ. מאחד הימים קיבל טלפון מחקלאי בדרום שמספר שיש לו ארבעים דונם באדמה ואני רוצה לשמור שמיטה, בקשתי אם תוכל להדריך אותי כי אני לא שומר תורה ומצוות. הרב שמח והסכים לקבוע את השיעור אפילו להיום בעוד כמה שעות בשעה חמש ליד קוקה קולה בבני ברק. הרב מאיר היה כל כך המום אנחנו הולכים שעות לדבר עם אנשים כדי שישמרו שמיטה והיהודי הזה כמה שרחוק מתורה ומצוות מגיע לבד מעצמו ועוד על שטח של ארבעים דונם.

הגיע השעה חמש הרב מחפש ליד מפעל הקוקה קולה יהודי שנראה כמו חקלאי, עד שראה יהודי שקם מחכה ומחפש משהו, ניגש אליו הרב ושאל לשלומו ואם היינו היהודי שדיבר איתו בטלפון. ואכן זה היה הוא וברכו ב"ברוך הבא" ובשלומו. הרב והיהודי נכנסו לרכב לשבת ולשוחח על דיני שמיטה. היהודי הרחוק שאל את הרב, כמו שאמרתי לך בשיחה בטלפון אני רוצה לשמור שמיטה, כמה שצריך לשלם אני ישלם. הרב צחק והסביר לו, שאין צורך לשלם כל מה שמוטל על החקלאים לא לעבוד מראש השנה עד ראש השנה – שנה שלמה. מה יקרה עם האדמה ומה יהיה עם הפרנסה שלך זה כבר פרטים אחרים. אותו חקלאי הסכים לדברי הרב אבל שאל אותו, הרב לא מסכרן אותך מה היהודי כמוני מגיע ורוצה לשמור שמיטה ועוד על ארבעים דונם. הרב הודה על כך וביקש לדעת את פשר הדבר.

מספר החקלאי, אני ממשפחה חילונית מאחד הימים אני אומר לאשתי אנחנו יהודים אבל מצד שני אנחנו לא יודעים תורה והחלטנו כל יום כל המשפחה לשבת וללמוד את התנ"ך רבע שעה יומית. כך היה יום יום עד שהגענו לפרשת בהר ושם התורה אומרת בשנה השביעית לא עובדים. אנחנו במשפחה לא הבנו איך יכול להיות לא לעבוד איך נתפרנס, יום אחד אפשר אבל שנה. לאחר כמה שניות אחד מהבנים שלי אמר הפסוק אחרי זה שואל את השאלה שלך, וכי מה תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וציותי את ברכתי... אני ואשתי הסתכלנו בהלם אחד על השני. דבר כזה בשר ודם לא יכול להבטיח רק בורא עולם ששנה שישית יהיה פי שלוש. ולכן קיבלנו לשמור את השמיטה כדי לקבל את הברכה פי שלוש באותה שנה הזאת שהיא השנה השישית. הרב שאל את אותו יהודי, האם קיבלת פי שלוש בסוף. החקלאי צחק ואמר לא היה פי שלוש היה פי חמש. הרב לא הבין מאיפה יהיה לך פי חמש...

סיפר לו החקלאי, אני כבר שלושים שנה זורע וכל שנה פחות או ויותר אותו מחירים. השנה החלטתי לא לזרוע ולשמור את שנת השמיטה. מה קרה רוב היבוא זה לחול וקצת לארץ ורוב היצוא זה לספרד, השנה בספרד קנו חומר ריסוס מהסינים ממקום הרבה יותר זול והוא לא היה שווה וכל הפלפלים נהרסו וכך היה ביקוש גדול לפלפלים כל שנה אני מוכר שלוש שקלים לקילו והשנה חמש עשה שקל לקילו, נו לא פי חמש. אמרתי לאשתי הקב"ה נתן לנו את ההבטחה פי חמש ולא שלוש עכשיו תורנו לשמור שמיטה ולכן הגעתי לרב ללמוד את כל ההלכות והדינים.