המפרשים שואלים מדוע דוקא ביום כיפור התורה מדגישה שהוא 'אחת בשנה' והרי כל המועדים הם פעם אחת בשנה. ומה המיוחד ביום הכיפור שצריך להדגיש זאת. בספר "מקדש הלוי" מבאר שאמנם כל המועדים הם רק פעם אחת בשנה, אבל עם כל זאת יש הדגשה ביום כיפור, מפני כי יום זה הוא הזדמנות חד פעמית לכפרת עוונות, ואם לא מנצלים את היום הזה צריכים לחכות אחר כך עוד שנה שלימה, ולכן התורה מדגישה שזה 'אחת בשנה' ולכן יש להתאמץ הרבה לזכות בו ביום לכפרה. (מקדש הלוי)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם:
המפרשים מעירים שלכאורה יש בפסוק זה כפילות 'דבר' 'ואמרת'. גם יש להתבונן הרי בפסוק מזכיר שתי הנהגות של הקב"ה, מידת הרחמים בשם הויה. ומידת הדין אלוקיכם. ומדוע.
בספר 'זכרון מאיר' מבאר על פי דברי המדרש רבה (בראשית פרשה יב) על הפסוק "ה' אלקים": [משל] למלך שהיו לו כוסות ריקים, אמר המלך אם אני נותן לתוכן חמין, הם מתבקעין. [ואם אתן לתוכן] צונן, הם מקריסין. ומה עשה המלך? ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, [יהיו חוטאים הרבה]. במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד. אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד. ע"כ. ולפי דברי המדרש יתבאר הפסוק כאן, הקב"ה ביקש ממשה שיאמר להם "דיבור" שהוא לשון קשה, מידת הדין. ומאידך יש "אמירה" לשון רכה. וסיים "אני ה' אלוקיכם" יש לי שתי הנהגות, מידת רחמים ומידת הדין, וכעת תבחרו לכם. יש צדיקים שזוכים ויודעים להפך את הדין לרחמים. ויש להיפך שמהפכים את הרחמים לדין. (זכרון מאיר)
כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
הרמב"ן מבאר: משמעות הכתוב: שיאסר לנו הדם, מפני שנתנו לנו להיות על המזבח לכפר על נפשותינו, והוא חלק השם. ע"כ. ולכאורה הרי הכפרה נעשית באכילת הכהנים, כמו שאמרו חז"ל כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. ואם כך למה צריך עוד כפרה של נתינת הדם על המזבח.

בספר 'עבודת הלוי' מבאר הנה אנו מוצאים שבקרבן עולה אין בו אכילה כלל. ומדוע? אלא ההסבר הוא כך: קרבן חטאת ואשם שהם באים על חטא שהיה בו מעשה, והיות והחטא היה במעשה, לכן צריך אכילת הכהנים שהיא גם מעשה שתכפר עליו. אבל קרבן עולה שבא על חטא של מחשבה בלבד, בזה אין צריך בו אכילה, לכן כולו עולה. ובזה מבואר מדוע צריך גם זריקת הדם על המזבח לכפר, כי בעשיית החטא נגרם פגם בנפש של האדם, ולזה אכילת הכהנים לא תכפר, כי אכילה יכולה לכפר על חטא הגוף שנעשה במעשה. ולכן בכדי לתקן את פגם הנפש צריך כפרה נוספת, וזה נעשה על ידי זריקת הדם על המזבח. שהדם הוא קשור לנפש. וכשנזרק על המזבח הרי נתכפר גם חלק הנפש. (עבודת הלוי)
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה':
מפרש רש"י 'וחי בהם'- לעולם הבא. 'אני ה'- נאמן לשלם שכר. ע"כ. מסביר בספר שבט יהודה: בעולם הזה אדם מבקש מהקב"ה חיים, אך לא מסתפק בזה ומבקש ממנו גם פרנסה, בריאות, ועוד. כמו כן בעולם הבא מלבד זאת שזוכה לחיי נצח, יש דרגות בעידונים, וזה הביאור בפסוק: וחי בהם- לעולם הבא. וההמשך אני ה'- נאמן לשלם שכר לכל אחד כפי עבודתו יזכה לעידון אחר. (שבט יהודה)