ידידי היקר שלום,
קראתי את שאלתך בעניין ההתמודדות היומיומית בפניה אתה ניצב,אותה תחושה ידועה ומוכרת של מצוות שבורחות ודורשות מאמצים ועמל. ומאידך העבירות שרודפות אחרינו וגם כאן אנו משקיעים מאמץ לברוח מהן.

הדבר ראשון שהייתי רוצה שניתן עליו את הדעת בעניין תחושות אלו הוא,המחשבה שרק לי זה ככה,שהרי פלוני חברי לא נכשל בעבירות האלו,ואלמוני עושה חיל בלימוד התורה. אם כן מסקנה מתבקשת שרק אצלי זה ככה ואם כן משהו לא בסדר אצלי...והמסלול משם לשאר מחשבות ייאוש והרגשת דיכאון הן ככדור שלג שמתגלגל במורד ההר!
דע לך ידידי היקר,האדם יראה לעניים וה' יראה ללבב...
אחד מהי"ג עיקרי אמונה של תורתנו הקדושה הוא:שהקב"ה משלם שכר טוב לצדיקים ומעניש לרשעים.
יסוד זה של שכר ועונש בנוי על יסוד אחר שהוא: הבחירה בטוב האמיתי.
נשמתו של האדם ירדה לעולם ונתלבשה בגוף גשמי עכור,אשר על ידו היא מקיימת את רצון ה' יתברך.
על מעשיה הטובים היא תקבל שכר ניצחי בעולם שכולו טוב,
על כן אם נאמר שהמצב הזה של "מצוות שבורחות ועבירות רודפות" אינו קיים אצל אחד מאיתנו.
על מה יקבל שכרו,הרי הוא לא עבד...
אם כן לאחר שהגדרנו שהמצב קיים אצל כל אדם באשר הוא שם (רק שישנם אנשים שמתעלים ואז הניסיונות שלהם משתנים בהתאם למדרגתם)
וידיעה זו בפני עצמה יש בה כדי להחיותנו שהרי אדם לעמל יולד "והמערכת שלנו תקינה".

הייתי רוצה להראות לך איך אחד מגדולי ישראל נגע בשאלתך ואף דייק אותה ממשנה בפרקי אבות.
כותב הגאון הרב חיים וולוז'ין בביאורו לפרקי אבות(פרק ד', ב') "הוי רץ למצווה קלה ובורח מן העבירה".
מדוייק מלשון המשנה שהעבירה רודפת אחר האדם, על כן הוא נצרך לברוח ממנה, ואילו המצווה בורחת ממנו שהרי עלכן הוא צריך לרוץ אחריה.
ומסביר הרב: הבחירה שצריך שתהיה בין טוב לרע מחייבת שכח הטוב והרע יהיה שווה.
אם כן אם גם המצווה תרדוף אחר האדם, כמו העבירה אזי כולם יעדיפו המצווה, משום שנשמת האדם קרובה למצוות.
ועוד שהרי גם באופן שהמצווה בורחת מהאדם, אפילו אז כל אדם פיקח יעדיף מצוות.
ולמה?
אני אסביר, בוא ונתבונן במספר מעשים שבני אדם עושים ונראה את ההבדלים ביניהם.
כל בני האדם אוכלים, ישנם כאלה שאוכלים וסעודתם מלאה בעבירות
והתנהגות שמשחיתה את צורת האדם שבהם ומורידתם מתחת לדרגת בהמה
כגון אכילת מאכלים שטעימים אך מזיקים בטווח קצר וארוך,
אכילה גסה שהיא ממש כזריקת אוכל לאשפה וגרוע מזה משחיתה את גופו של האדם.
אכילה בלא כשרות, בלא ברכה שמשחיתה את מידותיו של האדם בהכרת הטוב לבוראו שזן ומפרנס אותו
והיטב עימו שנתן לו מלבד השביעה גם טעם טוב באוכל.
והוא משתמש במתנת ה' נגדו.

ומאידך אדם האוכל בברכה, ובכשרות מהודרת, מעדיף את המאכל הטוב (ואולי גם קצת פחות טעים,ומותר שיהיה טעים)
על הטעים והמזיק,אוכל לשובע נפשו לחזק את גופו לעבודת השם יתברך.
הרי זה מקבל שכר על אכילתו בעולם הזה (בריאות) ובעולם הבא(מצוות עשה "ונשמרתם לנפשותיכם).
וכן הוא בכל ענייני העולם הזה הרי למתבונן היטב!

אם כן כמו שאמרנו אם המצווה תרדוף אחרי האדם, אבד האיזון בין הטוב והרע.
ואז על מה יקבל שכר?
ואותו דבר אם שתיהן לא ירדפו אחריו.

וכעת אחר שביארנו את תמונת המצב אני רוצה שנבאר בס"ד איך נוצר מצב מאוזן כזה
ואיך יש ביכולתנו להתקדם ולהפוך את ניסיונות ההווה להצלחות.

הכח שגורם להרחקת המצוות ולרדיפת העבירות אחד הוא, ושמו "הדמיון".

אני אסביר: כולנו יודעים שאם יש שולחן אז יש נגר, ולעולם יש בורא,
ועוד הנוטע אוזן הלא ישמע היוצר עין הלא יביט...ועוד הוכחות שכליות שיש דיו ויש דיין.
וכן המחשות על ידי פלאי הטכנולוגיה, שאם מישהו תמה איך אפשר לראות את כל היקום,
ולהעביר מידע "באויר" או לצלם מידע לשומרו ולהקרינו
אז השם יתברך ברחמיו גילה לנו על ידי מצלמות לוויינים וכד'...כדי לקיים את מה שנאמר "דע מה למעלה ממך,עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"
וקל וחומר שאם אדם יצר כל זאת על ידי שכל הניתן לו מן השם יתברך,
אז לא ניתן לשער גדולת בוראנו (והדברים מבהילים למעמיק בזה).

ובכל זאת אם אדם קונה מיץ תפוחים והוא שמע ברדיו שהודיעו שבפס ייצור של מיץ תפוחים מחברה פלונית
כנראה נשפכו חומרים מסוכנים, וכל מי ששתה שיבדוק שלא מופיעות תופעות לוואי.
האם הוא יקח סיכון וישתה?

ומאידך כפי שאמרנו אדם יודע שיש בורא, והוא יודע את אשר הוא מצווה עליו,
והוא יודע את השכר ואת העונש, ובמקרה הזה בוודאי מדובר בשתיית "חומר רעיל".
ובכל זאת מה קורה...

ישנו כח בנפש האדם, כח ללא גבולות, כח שיכול להרכיב מציאויות נפרדות לאחת.
לדוגמא ספינת נוסעים עם כנפיים טסה בשמיים...אצל הדמיון הכל אפשרי.
והכח המתנגד אליו הוא שכלו הישר של האדם,אשר לא יסכים למציאות שכזו עד אשר יבררה היטב.
המלחמה בין השכל לדמיון היא תמידית ומבלבלת את האדם כיוון שמוחו עובד ללא הרף,
וכוחות אלו שניהם פועלים בשטח אחד "בכח המחשבה" ואז האדם אינו יודע מי מהם פועל.

העבירה רודפת אחר האדם בכח הדמיון,לפני העבירה הדמיון קוסם לאדם ומעורר אצלו את כח המתאווה
שניתן לו רק לקיום העולם (כגון רצון לאכול,לישון וכד') ומגדיל בעיניו את ההנאה שבהם,
ואת החיסרון שהם חסרים לו,ושהוא ממש אינו יכול בלי זה ואינו יכול להתמודד מול תאווה זו...
הדמיון מצייר לאדם תמונה מוחשית בצירוף חשבון "שכלי" כביכול: "אם אתה שותה משקה פלוני אז יש לך חברים,
את זה שותים עם החבר'ה,זה משקה של "גברים" (ואפילו שהוא מר או חריף)"

סיגריות מטנפות את ריאותיו והופכות אותם לזפת,עושות לו "חור בכיס" ובריאות...
וכל זה כי משדרים לו שמי שמעשן הוא "גדול","קשוח".
ולכן ילדים מתחילים לעשן. ואח"כ הדמיון יגיד לו שזה מרגיע,
אבל הוא איננו שם לב שבעצם לפני שהתחיל לעשן הוא היה רגוע ועכשיו תאוותו לסיגריה "בוערת" בו,
וכל מה שהוא נרגע "לבינתיים" זה מחמת שהשביע תאוותו ולא מחמת שסיגריה מרגיעה.
ושום כיתוב על הקופסא אודות הסיגריה ונזקיה,וגם לא העלאת מחירים,שיעול חזק וקוצר נשימה והסירחון יעזרו...
מה רב כוחו של הדמיון לגבי דבר מאוס זה
אז כל שכן בשאר ענייני הגוף ששם המשיכה היא בטבעו ונצרכת לקיום העולם.

והמצוות...גם הן בורחות מהאדם בכח הדמיון בצירוף "סברא כביכול שכלית"
שאולי אין לשם יתברך נחת רוח ממצוותיך,או מה הם מצוותי לעומת המצוות שעושים אחרים,
או מה שווה אם אתגבר עכשיו והרי מקודם חטאתי...
ודע לך שזה שקר.
כל אחד מאיתנו הוא בן יחיד אצל הקב"ה,וכל אחד עושה נחת רוח על ידי תורתו ומצוותיו.
וכן כל הדעות העקומות שעל ידן הוא מנסה להחליש אותך.

בכדי ללמוד כיצד להילחם ביצרך
תחילה הייתי מייעץ לך להתחיל ללמוד גמרא משום שלימוד זה חוץ מזה שהוא מקדש את מחשבתו וגופו של האדם
יש בכוחו לחזק את כח השכל ולהעמידו אל מול הדמיון.
ואני ממליץ ללמוד עם חברותא שיודע ללמוד וגם ללמד (ואם תצטרך עזרה בנושא הנ"ל תוכל ליצור איתנו קשר ונסדר לך מישהו ללמוד איתו).
עוד אני ממליץ לקרוא את התשובות הקודמות וללמוד כיצד מחשבות בכוחן לעורר הרגשות
ושם מפורט כיצד בוררים את הרגש והדמיון מהשכל
ואז השכל הישר עומד לבדו.
ועוד עצה היא דרשותיו של מורינו ראש הישיבה הרה"ג הרב דניאל זר שליט"א (ואני ממליץ להגיע לדרשה ולשבת בשורות הראשונות ולבד תבחין בשינוי שיחול בך).

בתקווה שהשם יתברך יצליח דרכך!