בעל התניא

מסופר על בעל התניא שהיה איש אלוקים גדול ונורא. בזמנו היה יהודי אחד עשיר ושמו יחזקאל שהיה בקשרים ויחסים טובים עם הפריץ. יום אחד הגיע הפריץ לביתו, נכנס והניח את ידו על כתפו של יחזקאל  ואמר לו, "יחזקאל אנחנו ידידים טובים, עזרתי לך רבות, בקשה יש לי ממך, אני צריך ממך הלוואה של חמישים אלף רובל לתקופה של שנה ובתוספת של ריבית 15% (מותר לקחת ריבית מגוי). סכום זה היה הון עתק אפילו לעשירים של העיירה לא היה סכום כזה. אבל הפריץ למרות הכל וביקש ממנו ללכת אצל היהודים העשירים ולקחת מהם כמה שאפשר עד שיצבור את סכום ההלוואה. כל מה שאני זקוק לסכום זה, כי אני צריך לקבל מעמד בכיר ברוסיה, יהיה לי שליטה וכך אני יוכל לעזור אחר כך ליהודים. אותו יהודי אמר לפריץ, שיגיע מאוחר יותר ויחזיר לו תשובה. מיד יצא יחזקאל אל הקודש לבעל התניא וסיפר לו את כל הסיפור עם הפריץ. בעל התניא אמר לו, אכן אתה יכול להלוואת לו ואין לך ממה לחשוש. יצא היהודי לקח את כל הסכום כתב שטר והפריץ חתם שאכן הלווה ממנו וזמן הפירעון עד שנה.

עברו אחד עשר חודש, כל היהודים שהלוו את כספם ליחזקאל, שלחו אליו שליחים להזכיר לו את ההלוואה שאכן הוא זוכר. אמר להם יחזקאל, אין לכם מה לדאוג עוד חודש אתם תקבלו את כל כספכם.
לאחר כמה ימים יחזקאל בירר ושמע שאכן באמת הפריץ זכה במעמד בממשלת רוסיה, אבל לפני שהסתיימה לה השנה, נסע אל הפריץ כדי לפרוע את הלוואת. כשהגיע למשרדו ביקש מן המזכיר להיכנס אל הפריץ. אבל ביקשו ממנו לחכות עד שהפריץ יסיים את עיסוקיו. עבר שעה, שעתיים, שלוש... עד שהפריץ יצא במהירות ממשרדו, או שלא ראה את יחזקאל או שהוא מעלים עין. אבל יחזקאל לא התייאש והמשיך לחכות.

לאחר כמה רגעים נכנסו שני אנשים בריונים ושאלו אותו מה שמו, איך שאמר להם את שמו תפסו אותו הניחו על ידיו אזיקים והורידו אותו למרתף הבניין ולמחרת הוציאו אותו לתוך עגלה סגורה וחשוכה והתחילו לנסוע. הנסיעה היתה ארוכה למשך חמישה שבועות עד שהגיעו לסיביר. כשירדו ניגש לפניהם הקצין וביקש מהם לעמוד בשורה, וביקש מהם להגיע אליו יותר מאוחר למשרדו שכל אחד יקבל לו חדר ומה העבודה שלו. אותם שוטרים אמרו, כנראה מי שיגיע ראשון יקבל את המקום הכי טוב לכן לקחו את אותו יהודי ושמו אותו בסוף. כך עד שהגיע התור של יחזקאל אמר לו הפריץ , אני חייב לסיים תבוא אלי מחר. כל הלילה ישן בחוץ לא היה לו מקום ללון. למחרת כולם הגיעו לפני הקצין, אבל כשהקצין אמר להם, אתם משוחררים, אתם יכולים הביתה. הם חשבו שהקצין עושה להם מלכודות ולא זזו ממקומם, על מה אנחנו משוחררים.
כך סיפר להם, אשת הקיסר נסעה בעגלה עם עגלון, בדרך הסוסים השתוללו, העגלון איבד שליטה, הסוסים רצו לנהר וברגע האחרון כבר הסוסים בתוך המים העגלה נעצרה. אשת הקיסר הייתה מבולבלת הרבה זמן, אבל כשהתאוששה אמרה, כל האנשים שיש להם גזר דין מוות בכל מקום, אני משחררת אותם. אבל כל מי שצריך להשתחרר יעבור דרכי לשוחח איתי על מה נגזור דינו.

הגיע דינו של אותו יהודי, ושאלה אותו על מה נגזר דינך. אמר לה, לא יודע. אשת הקיסר לא הבינה ושאלה שוב. אמר לה היהודי, אני באמת לא יודע הלוואתי כסף לפריץ וכנראה בגלל שהוא רוצה להתעלם ממני הוא שלח אותי לסיביר. אשת הקיסר שמעה את זה התעצבנה ושאלה, האם יש לו הוכחות. היהודי נתן לה את השטר הראה לה וסיפר לה את כל הסיפור. אשת הקיסר ביקשה ממנו לצאת החוצה וקראה לפריץ. הפריץ רעד ממנה, שאלה אותו, האם זה החתימה שלך. מה זה? מושחת... אתה רוצה להיות פקיד אתה עושק אנשים שולח אותם לסיביר, עכשיו אתה הולך לביתך מביא את כל הסכום עם הריבית שהתחייבת לו. הלך הפריץ לביתו הביא לו את כל הסכום עם ריבית ואמרה לו מהרגע הזה סיימת את המקום שלך במעמד. מיד כששחררו אותו לביתו הלך לבעל התניא, התחיל לבכות ובקושי הצליח לדבר. למה כל זה קרה לי הרב אמר לי שאני יכול להלוואת ואין לי ממה לחשוש. אמר לו בעל התניא, כל זה בגלל כשהגיעו אליך השליחים להזכיר לך את החוב, אמרת להם אין לכם מה לדאוג אתם תקבלו את הכסף. בטחת בעצמך ולא בטחת בבורא עולם היית צריך לומר בעזרת השם אני יחזיר לכם את החוב, אבל  מהשמיים הראו לך שבורא עולם משגיח על הכל אפילו שהאדם בטוח שהכל נראה בסדר.