אומרים חז"ל, "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן - אשריך וטוב לך", "אשריך" בעולם הזה, "וטוב לך" לעולם הבא". מה זה עם אתה עושה כן? וודאי אתה עושה כן, מה זה עם אתה עושה כן? אלא אצל חז"ל אין אצלם מילה מיותרת, חז"ל אומרים, תדע לך הרי אם תבוא ותגיד לבן אדם, שמע תישן על הארץ ותאכל פת במלח ותלמד תורה תהיה מאושר, הוא יגיד מה הוא מדבר זה, אני על פרדייז לא מרגיש ככה, אני אצלי על...(?) אני ישן לא מרגיש לא עולם הזה ולא עולם הבא אז על הארץ ובפת במלח?  

אומרים חז"ל, תדע לך בשכל לא תבין את זה, אני אגיד לך פת במלח, תשב ותלמד תורה, תעמול ובמילים אחרות תלמד תורה מתוך צער, תמסור עצמך על התורה, מסירות נפש, אתה תהיה מאושר בעולם הזה ובעולם הבא, לא תבין את זה בשכל עד שלא תעשה את זה, אם אתה עושה כן, אחרי שתעשה ותמסור את נפשך על התורה אתה תרגיש מה זה באמת אושר של לימוד תורה, להרגיש מתיקות האורות העליונים. יש למישהו מושג מה זה המילים האלה בכלל? איזה מתיקות, מה זה מתיקות, מה זה בכלל, להרגיש מתיקות האורות העליונים, אור צח ומצוחצח נשפך על האדם מלמעלה, השאלה אם יש לו כלי קיבול, הנשמה שלו נקייה להרגיש את האור הזה אבל הנשמה מטונפת ומלוכלכת בעבירות אז האור בא והוא לא מרגיש בו, הוא מזדכך והוא מתנקה והוא מתלטש, הוא מצחצח את הנשמה ומבריק אותה ומלטף אותה, איזה מתיקות הוא מרגיש בתורה הקדושה, איזה אושר, איזה השראה.

מה זה לדחוף בשר לתוך הגוף, לדחוף זה וזה, הכל זבל, הכל הנאות של רגע, הכל חולף, הכל הנאות רגעיות, לך תתעסק בדברים רוחניים, לך תתעסק בדברים עליונים, דברים של השראת שכינה, מה עובדים עליך, תענוגות של בשרים, של תאוות ויצרים, לך תתענג בשכינה הקדושה. אדם שהולך בצניעות עם יראת שמיים, מידות טובות, דרך ארץ, קדושה וטהרה, טוב בין אדם לחברו, זה גנוב היום. מי שעושה מעשים ה' ירחם מעשים מושחתים זה מהדור המתקדם, זה תרבות. מעלה גדולה נוספת שיש למי שהולך לשיעורי תורה, בתי כנסיות ובתי מדרשות, צריך לדעת עצם הדבר שאדם מרגיל ללכת לבתי כנסיות ובתי מדרשות לשמוע תורה, לשמוע דברי אלוקים חיים למקום השראת השכינה, למקום קדושה וטהרה, זה משנה את כל מהותו, זה מעדן אותו, זה משנה אותו.