כל תלמיד ב"אור דוד" יודע כי הרב דניאל זר נוסע מדי חודש למירון לציון התנא האלוקי הקדוש רבי שמעון בר יוחאי עם קבוצה גדולה של תלמידים, ביחד הם לומדים כל הלילה את הספר הקדוש 'אדרא רבה' ו 'אדרא זוטא' אותו חיבר התנא הקדוש. בהגיע הבקר מתפללים תפילת וותיקין בכוונה ושבים לישיבה בבני ברק. מהו הסוד המחבר את הרב כל כך לציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי?
כדי להבין את החיבור של הרב עם התנא הקדוש אנחנו צריכים לשוב כמה עשרות שנים אחורה לימי ילדותו ונערותו של הרב.
ילד צעיר היה הרב וכששוחח עם חבריו לספסל הלימודים או עם בני משפחתו כולם היו מעירים לו: דבר יותר לאט! אתה מדבר מדי מהר אי אפשר להבין אותך! באמצע שיעור בבית הספר והילד ענה תשובה, המורה לא הצליח להבין. דניאל, דבר יותר לאט!
הילד התבגר והגיע ללמוד בישיבה. גם שם התקשה בהאטת דיבורו. רבותיו אמרו לו: דניאל, עדיף שתדבר פעם אחת ברור מאשר שתדבר שלש פעמים לא ברור! לא הצליחו להבין מה הנער מדבר.
חוץ ממה שרבותיו התקשו להבין את דיבורו גם בחברה הוא התקשה. בחורים לא רצו ללמוד עמו בחברותא. אמרו הוא מדבר מהר אנחנו לא יכולים להבין אותו. המשפחה המורחבת, הדודים והדודות מאד ריחמו עליו ושאלו כל הזמן: מה יהיה...
הנער דניאל התבגר והגיע ללמוד בישיבת "פורת יוסף" בירושלים. בצילה של "פורת יוסף" הסתופפו צדיקים רבים שרצו להתבשם מריחה של תורה. שרצו לשתות מהמעיין המפכה של תורה ויראת שמים והנער דניאל שנפשו נכספה לעבודת ה' הכיר והתקרב לאותם צדיקים.
ביום מן הימים הציע לו אחד מהצדיקים להצטרף לקבוצה שנוסעת לתפילה בראש חדש במקומות הקדושים בצפת ובמירון. הוא התלבט אם לנסוע או לא ולבסוף גמלה בליבו ההחלטה שהוא מצטרף לנסיעה המיוחדת.
הנסיעה החלה בתפילת וותיקין בבית מדרשו של המקובל האלוקי רבי מרדכי שרעבי זיע"א בירושלים. אחרי התפילה נגשו אליו חבורת הנוסעים ובקשו ברכה לדרך. הרב ברכם ונתן להם מטבע לשמירה מפני סכנות הדרך. כל הדרך ראו נסים ונפלאות.
את המסע בצפון התחילו בצפת בציונו של האריז"ל הקדוש. כשסיימו להתפלל על ציונו ראו שהנה שקיעת החמה קרבה והם עדיין לא התפללו מנחה. הם עלו לכיוון העיר צפת ורגליהם הביאום לישיבה במקום בה התפללו תפילת מנחה באותה עת.
אחרי מנחה הם ספרו על כוונתם להמשיך לציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי וכל הישיבה התארגנה עם רכבים שהיו בידם ונסעו מצפת למירון. הגיעו לציון הקדוש בשמחה גדולה ושעתיים רקדו בהתלהבות.
בשעת לילה מאוחרת לקח הבחור דניאל את ה'אדרא זוטא' והחל לקרוא בקול. אחרי כמה רגעים רואה הוא איש זקן שבא ונעמד לידו ומתבונן בו. חלפו כמה רגעים ומצד שני הגיע עוד יהודי זקן ומקשיב. הבחור דניאל הרגיש הרגשה עילאית שהוא לא יכל לתרגם אותה. אחרי כעשרים רגעים נעלמו שני היהודים והבחור המשיך לקרוא מתוך האדרא.
כשסיים, היתה זו שעת לילה מאוחרת ותחבורה לשוב לירושלים לא היתה. הלכו להתפלל בציון התנא רבי יוחנן הסנדלר ולתפילה עם הנץ החמה שבו לציון הרשב"י.
את המשך הסיפור נביא כפי שמספר הרב בעצמו פעמים רבות: לפני ששבנו לירושלים נגשתי שוב להתפלל בציון. אני מרים את הראש מהציון ואני מרגיש שמלווה אותי ריח גן עדן. ירדנו מהציון ונסענו לירושלים לישיבה. היה זה ערב שבת קדש. אחרי שטבלתי לכבוד שבת הרגשתי שכל גופי מתמלא בריח המיוחד הזה. לפתע הרגשתי שהלחץ שהיה לי מהדיבור המהיר נעלם. הנה אני מדבר רגוע עכשיו.
בתפילת ליל שבת הארכתי בתפילת שמונה עשרה. כוונתי יותר. וכלל שכוונתי יותר הרגשתי שהריח מתגבר והולך. כשסיימתי את התפילה כבר היה בית המדרש ריק. כשברכתי על ההדסים הריח נהיה יותר חזק.
כל שבת הייתי הולך מהישיבה בקטמון עד מחנה יהודה ברגל. שם הייתי מצטרף לחבורה של אומרי ספר התהילים אצל המקובל רבי מרדכי שרעבי זיע"א. למרות הנסיעה שבדרך כלל מעייפת עד הצפון הפעם אני מרגיש חומות ברזל לא חולשה לא עייפות. נהייתי בן אדם אחר. כשמקבלים כוחות רוחניים זה אחרת.
הגעתי לתהילים אצל הרב שרעבי. היה שם צדיק גדול ושמו רבי דוד שהיה מבוגר מאד כבן מאה וחמש. עקבתי אחריו כל שבת בדבקותו באמירת התהילים. אותה שבת שבאתי ממירון עמדתי על פתח הבית. הוא רץ אלי לקדם את פני בברכה.הוא בקדושתו כפי הנראה ראה וידע. הריח הטוב הזה נמשך שלשה ימים. לא ספרתי לאף אחד על התחושות שמלוות אותי רק לחבר אחד טוב.
המשגיח של הישיבה הרב שלנגר שליט"א בא לדבר איתי ואמר לי מה קרה דניאל? אני שומע שאתה מדבר רגיל?
ספרתי לו מה שהיה בציון הרשב"י בליל שישי. הוא בא אלי למחרת ואמר לי: הלכתי וספרתי לרבנים של הישיבה, הם נבהלו.
נלמד מכאן שכל מוסדות "אור דוד" זה בזכות רשב"י. לפני כן, אם הרב היה דורש לפעמים דרשה של ארבעים דקות היו אומרים השומעים שלא הבינו כלום. בגלל הדיבור המהיר. איזה הרגשה זו לדבר ולדבר ואומרים שלא מבינים...
האם הרב היה יכול להחזיר בתשובה ככה?! האם היתה ישיבת "אור דוד" קמה ככה?! הכל בזכות רשב"י!
אנחנו שומעים כאן מי זה רבי שמעון. מה זה התנאים הקדושים. לכן נוסע הרב כל חודש אליו. הכרת הטוב על המתנה הגדולה שקיבל מרבי שמעון בר יוחאי.
הגדול בענקים התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי כשיצא מהמערה אחרי י"ג שנים ששהה בחול עם בנו רבי אלעזר, וחתנו רבי פנחס בן יאיר שומע והולך לקבל פניו. לוקח אותו לבית מרחץ והתחיל לבכות כשראה שרשב"י סובל מפצעים מהשהייה הרבה בחול. בכה רבי פנחס ואמר: אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו רשב"י אשריך שראיתני בכך שאלמלא כך לא מצאתי בי כך.
את זכות לימוד התורה במסירות נפש לא היית מוצא בי. למדונו חכמים: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". דווקא במערה בתוך החול עם מסירות נפש אדירה, כך מתקיימים דברי תורה.
אהבתם? תנסו גם את אלו