א. הנוהגים לקום באשמורת הבקר לומר "בקשות", וטועמים עוגות ומיני מתיקה לפני עלות השחר- אין למחות בידם, ומכל מקום הצנועים מושכים את ידיהם ולא טועמים, כדי לחוש לדברי הזוהר שאסור בתוקף לטעום קודם התפילה אפילו לפני עלות השחר.

ב. אסור לאכול ולשתות לפני תפלת שחרית, משום שנאמר: " לא תאכלו על הדם", ודרשו חכמינו: לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. ומכל מקום מותר לשתות מים לפני התפילה. וכן מותר לשתות קפה או תה גם עם סוכר לפני התפילה, ואפילו בשבת מותר לשתות קפה או תה עם סוכר לפני שחרית, כי עדיין לא חל חובת קידוש.

ג. אשה המתפללת בכל יום תפלת שחרית- מותר לה לשתות קפה אות תה לפני תפילת שחרית, כיון שעדיין לא התפללה ולא חל עליה חובת קידוש וכדין האיש, ואם אינה מתפללת, אין לה לטעום כלום לפני הקידוש. ומכל מקום אשה המקילה לשתות לפני הקידוש גם אם היא אינה מתפללת בכל יום (ובפרט אם היא מינקת וכדומה)- יש לה על מה שתסמוך. ואשה שבעלה מאחר להגיע מבית הכנסת וקשה לה להמתין מבלי לאכול, תקדש היא לעצמה על מיץ ענבים או בירה לבנה (ולאו דוקא על יין) ותאכל מזונות.

ד. מותר לתת לקטן שלא הגיע לגיל בר מצוה עוגה וחלב קודם צאתו לבית הכנסת להתפלל שחרית, בין בחול בין בשבת.

ה. מותר לשליח צבור לגמוע ביצה חיה לפני תפלת שחרית ביום שבת כדי לצחצח קולו שיהיה צלול להשמיע לצבור, ובתחילה יברך "שהכל נהיה בדברו" ולבסוף לא יברך ברכה אחרונה, ויזהר לבל ישכח ויתן הביצה בכלי שני לחממה קצת שיש בזה חשש איסור סקילה. ונכון שהשותה קפה או תה מעורבים בחלב (כגון באדם חלש) או ביצה חיה, יאמר תחלה כל ברכות השחר, ויתחיל קצת תחנות מהזמירות שלפני ברוך שאמר ואחר כך ישתה.

ו. מותר לקדש לפני תפילת מוסף ולאכול פירות או אפילו פת עד כביצה (56 גרם), אבל יותר- אסור

ז. אדם חלש שאין לו אפשרות לקדש על היין בין תפילת שחרית לתפלת מוסף, יש להקל לו לאכול אכילת עראי דהיינו פת פחות מכביצה, ופירות אפילו הרבה בלי קידוש, ואם יש לו אפשרות לקדש- יקדש ויאכל כנ"ל, ושוב יחזור ויקדש לאחר מוסף ויסעוד סעודת שחרית. וכן יש להקל לשליח צבור הקורא בתורה בכמה מנינים, שיאכל עראי לפני קריאת התורה אפילו בלי קידוש, כשאין לו אפשרות לקדש.