1. אין לגעת בידיו קודם שנטל נטילת ידים שחרית לא בפיו, ולא באפו, ולא באזניו, ולא בעיניו, והטעם מפני שעדיין לא נטל ידיו אזי יש על ידיו רוח רעה והיא יכולה להזיק את אברים אלו של האדם, ונחלקו הפוסקים בדבר זה יש אומרים שמה שאסור לגעת בידיו באברים אלו קודם נטילת ידים שחרית זה רק שנוגע באבריו מפנים, היינו כגון שמכניס ידו לתוך עיניו, או לתוך אזנו או אפו, אבל אם מעביר את ידיו מבחוץ אין בזה שום איסור ושום בעיה של היזק של אבריו, אולם יש חולקים וסוברים שגם באברים אלו אם נוגע מבחוץ אין להעביר את ידיו, ולכן להלכה לכתחילה טוב לחוש לפוסקים שאומרים שאין להעביר את ידיו קודם שנטל ידיו שחרית על אביו אפילו מבחוץ, אולם במקום צורך יש לסמוך על המקילים, ואם נוגע באברים אלו באמצעות בגד, מותר לכתחילה לגעת באברים אלו, כיוון שאינו נוגע ישירות באברים אלו אלא יש בגד שמפריע, והיוצא הבית הכסא מותר לו לגעת בעיניו ואפו ואזניו ובפיו קודם שנטל ידים, שלא החמירו בזה אלא לענין נטילת ידים שחרית.

2. הקם משנתו באמצע הלילה ורוצה לשתות, אין צריך ליטול ידים, אלא ישפשף את ידיו במידי דמנקי, היינו או באבן או בקיר או במפה או בבגדיו, ואחר כך יברך על השתיה ברכת הנהנין על השתיה, ויזהר שלא יגע בידיו במשקה אלא רק בכלי מבחוץ, ואם שמע דברים שבקדושה קודם שנטל ידיו שחרית, כגון קדיש או קדושה או ברכה שצריך לענות אחריה "אמן" או ברכו, ימהר לשפשף את ידיו במידי דמנקי ויענה לדברים שבקדושה, וכן אם התעורר באמצע הלילה ושמע קול רעמים או שראה ברקים, או שהתעורר בבוקר ועדין לא נטל ידיו שחרית ושמע רעמים, ישפשף ידיו במידי דמנקי ויברך מיד (שהרי צריך לברך על הברק או הרעם בתוך כדי דיבור היינו כשניה וחצי, כמו שביארנו בהלכות "דיני ברכת הרעמים והברקים").

3. הקם משנתו באמצע הלילה ובדעתו לחזור לישון, מעיקר הדין מותר להרהר בדברי תורה בלא שיטול ידיו שחרית, אולם ישפשף ידיו קודם במידי דמנקי, ואם אין דעתו לחזור ולישון נכון שיטול ידיו תחילה קודם שיהרהר בדברי תורה, והמחמיר ליטול ידיו בכל ענין קודם שיהרהר בדברי תורה תבוא עליו ברכה.

4. יש להיזהר כמה שיותר שלא יגע במאכלים ובמשקים קודם שנטל ידיו שחרית, ויש להיזהר בזה גם אצל ילדים קטנים שיטלו את ידם קודם שיגעו בדבר מאכל או משקה, ומי שלא נטל ידיו שחרית ונגע במאכל או משקה מעיקר הדין אין אותו מאכל או משקה נאסרים באכילה, ומי שמחמיר בזה במקום שאין בזה הפסד מרובה תבוא עליו ברכה, ואם אותו מאכל שנגעו בו לפני שנטל ידיו שחרית אפשר לשוטפו כגון פירות או ירקות, ישטוף את אותו מאכל שלוש פעמים, ולאחר מכן אין להחמיר כלל בזה ויכול לאוכלו.

5. מי שנטל ידיו שחרית אלא שלא נטל אותם כמו שצריך, לא נאסרו המאכל או המשקה, ולכן מותר לקנות לחם או שאר דברים, אפילו שיש חשש שמא הפועלים או בעל הבית לא נטלו ידם שחרית, כיוון שסוף סוף הם רחצו את ידיהם בבוקר ולכן המאכל או המשקה מותרים באכילה.

6. אם נגע גוי בדבר מאכל או משקה, מותר לאכול את הדבר אפילו לכתחילה.

7. היוצא מבית הכסא יזהר שלא יגע בדברי מאכל או משקה, קודם שנוטל את ידיו, אולם בדיעבד אם נגע בדבר מאכל או משקה לא נאסר המאכל או המשקה שנגעו בו, ואם אפשר לרחוץ את אותו מאכל ישטפנו שלוש פעמים.

8. טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית על כל הדברים שצריכים להקפיד עליהם לנטילת ידים לסעודה, כגון שיטול מתוך כלי שאינו נקוב, ויהיו המים רביעית, ולשפוך את המים מכוחו, ושלא נעשתה במים מלאכה ועוד, ובפרט לפי הזוהר הקדוש וכמה מרבותינו הראשונים שדברים אלו מעכבים בנטילת ידים שחרית, ומכל מקום מי שאין לו מספיק מים או שאין לו כלי או שאין לו מים שלא נעשתה בהם מלאכה, יטל ידיו במים אלו אולם לא יברך "על נטילת ידים" משום ספק ברכות להקל, ורשאי אחר שנטל ידיו במים אלו לברך ולהתפלל, ואם לאחר מכן מוצא מים וכלי שראויים לנטילה יחזור יטול את ידיו שוב, כדי לחוש לדעת הזוהר הקדוש וכמה מרבותינו הראשונים, אולם לא יברך על הנטילה השניה, משום ספק ברכות להקל שהרי לדעת רבותינו הראשונים ודעת מרן השולחן ערוך כבר יצא ידי חובה בנטילה הראשונה.

9. מים ששהו בבית הכסא אפילו אם היו בתוך כלי מכוסה, לא יטול ידיו במים אלו לנטילת ידים שחרית ולא לנטילת ידים לסעודה, אולם בשעת הדחק שאין לו מים אחרים ליטול מהם, יכול ליטול ידיו במים אלו, ויכול לברך גם ברכת "על נטילת ידים", וכן מים שהיו תחת המיטה וישנו על המיטה, לא יטול ידיו במים אלו בין נטילת ידים שחרית בין נטילת ידים לסעודה בין לנטילת ידים בצאתו מבית הכסא, ובשעת הדחק שאין לו מים אחרים ליטול מהם, יטול ידיו במים אלו, ויכול לברך גם ברכת "על נטילת ידים".

10. מים שהיו בתוך כלי מגולה, במקום שאין נחשים מצויים, מותר ליטול בהם ידיו לכתחילה, בין לנטילת ידים שחרית בין לנטילת ידים לסעודה, ובמקום שיש נחשים מצויים ראוי להחמיר שלא ליטול ידיו ממים שהיו מגולים.

11. אם הכניס את ידיו למים קודם שנטל את ידיו לנטילת ידים שחרית, אינו יכול ליטול ממים אלו לנטילת ידים כיוון שעל ידיו של האדם רוח רעה והוא נגע במים הללו והוא טימא אותם, ואם אין לו אלא רק מים אלו, יטול ידיו ממים הללו אולם לא יברך "על נטילת ידים", ואם מוצא מים אחרים לאחר מכן יטול מהם בלא ברכה, וכל זה דווקא שנגע במים אלו לפני שנטל ידיו, אולם אם היה בבית הכסא ואחר שיצא נגע במים קודם שנטל ידיו לצאתו מבית הכסא, יכול ליטול ידיו ממים אלו.

12. מי שנטל ידיו כראוי, ולאחר מכן נגע בידיו של אדם שלא נטל ידיו שחרית, ראוי ונכון שיחזור יטול את ידיו שוב בלא ברכה.